“אם לא עכשיו, זה כבר לא יקרה”, זו הדעה איתה יוצאים חלק גדול מחובבי ואוהדי הכדורגל הישראלי מהעונה של הפועל באר שבע. אחרי עונה שהתעלתה על כל הציפיות, הקבוצה הנפלאה מבירת הנגב נותרה ללא צלחת האליפות, ובעיקר עם תחושת פספוס עצומה. זה כבר נראה היה בידיים של רן קוז’וק וחבורתו, שסיימו עם מאזן זהה לאלופה מכבי תל אביב, אך שתי נקודות בטבלה מתחתיה שעשו את כל ההבדל.
מבלי להיכנס לדיוני בית הדין, ספורטיבי או לא, אני יכול להבין את אלו שחושבים שבאר שבע פספסה את הזדמנות חייה. בכל זאת, היא הובילה את הטבלה לאורך רוב שלבי העונה, עד המחזור הלפני אחרון, מול יריבה שנהנית מתקציב גדול יותר וסגל, על פניו, עמוק ואיכותי יותר. ועדיין, כשמסתכלים על המציאות בצורה רחבה, לפחות נכון לנקודת הזמן הזו, אין שום סיבה שהאדומים לא יצליחו לבצע ריצה דומה גם בעונה הבאה.
יש לכך כמה סיבות, והראשונה שבהן נמצאת על הקווים; אז נכון, יגידו שרן קוז’וק עשה בשלבי הסיום של העונה לא מעט טעויות שאולי עלו לב”ש בסופו של דבר באליפות, אבל לא יהיה הוגן לנתח את הדברים רק מהסוף. עצם העובדה שהמאמן הצליח לבנות קבוצה שבה השלם גדול מסך חלקיו, להוציא משחקנים את השיא שהם לא יודעים שטמון בהם, לפגוע בזרים בצורה מושלמת ולסגל לקבוצה סגנון משחק משלה עם מנטליות של קבוצה מנצחת, הם אלו שבכלל הביאו את באר שבע למצב שבו היא מתמודדת על תואר שאיש לא ראה בה מועמדת אליו בפתיחת העונה. אז העונה זה לא נגמר באליפות, אבל אין צל של ספק שאם קוז’וק ימשיך לדבוק בצדקת הדרך המקצועית שלו, הוא האיש שיכול וצריך להוביל את הקבוצה הזאת לשיאים חדשים גם בעונות הבאות.
רן קוז'וק (חגי מיכאלי)בשביל זה, הוא יצטרך לקבל את הכלים הטובים ביותר, וכאן אלונה ברקת נכנסת לתמונה. בדומה לברק בכר ב-2015, תשע שנים חלפו ושוב נשלף לו שפן מהכובע של הבעלים בדמות מאמן שמתפתח לאחד הבכירים ביותר בכדורגל שלנו. אלא שמאחורי כל מאמן מצליח עומד סגל חזק, כזה שנשען בעיקר על יכולתם של שני שחקנים מרכזיים, הלא הם לוקאס ונטורה וקינגס קאנגווה.
אחרי שנים של לא מעט נפילות, ב”ש, בהובלת הסקאוט כפיר וולפסון, הצליחה לשים את ידה על שני השחקנים הזרים הטובים ביותר בכדורגל הישראלי. הקשר האחורי הברזילאי והפליימייקר הזמבי הם שני המנועים של המכונה הבאר שבעית. היכולת הגבוהה שהציגו צמד השחקנים במרכז השדה לבטח תגרור התעניינות מעבר לים, כשלפחות סביב קאנגווה כבר עלו דיווחים כאלו ואחרים בנוגע לקבוצות שמתעניינות. אלונה ברקת חייבת לעשות כל שביכולתה, כדי לשמור אותם.
כי גם 10 מיליון אירו לא יצליחו לכסות על אובדן של שני שחקנים שנדמה שהגיעו לכאן “בטעות”, ואין להם מחליף. המונח “מעל הליגה” שנאמר בהקשר של שחקניםז רים סבל בשנים האחרונות מהוזלה, אבל במקרה שלהם הוא מקבל משנה תוקף, כי מדובר בשחקנים שבאמת נמצאים ברמה מעל הכדורגל שלנו, הן ברמה הפיזית, הטכנית, בהבנת המשחק ומעל הכל, ביכולת שלהם להפוך את השחקנים מסביבם לטובים יותר.
קאנגווה חתום עד 2028 ו-ונטורה עד 2027, אבל בשביל להבטיח את הישארותם בבירת הנגב ובשביעות רצון, על ברקת לשדרג אותם, ועדיף שזה יקרה כמה שיותר מהר. מעבר לכך, ברקת וקוז’וק יצטרכו לחזק את הקבוצה בשני זרים איכותיים נוספים, במקומם של הבלם קרלוס פונק והחלוץ פול גריטה, כשאיגור זלאטנוביץ’ שכבר הוחתם בינואר ממכבי נתניה יהווה תוספת כוח משמעותית כחלוץ מוכח ביכולתו לחורר רשתות בליגה שלנו, מה שהיה חסר לבאר שבע של העונה.
קינגס קאנגווה ולוקאס ונטורה (מרטין גוטדאמק)כשמנתחים סיכוי של קבוצה לרוץ לאליפות, אי אפשר להימנע מההשוואה המתבקשת ליריבות. אחרי הזכייה באליפות, הכל נראה ורוד במכבי ת”א, אלא שהמציאות מצביעה על קיץ לא פשוט בכלל שצפוי לצהובים בגזרת בניית הסגל. האלופה מאבדת עוגנים כמו יוריס ואן אובריים וערן זהבי, חוזהו של גבי קניקובסקי שלא מסתיר את רצונו לשחק בחו”ל עדיין לא הוארך וגם דמויות מפתח כמו ווסלי פטאצ’י ודור תורג’מן עשויים להימכר בסבירות גבוהה ואם זה אכן יקרה, הרי שמדובר בסיטואציה שבה בקריית שלום תיבנה חוליית התקפה חדשה כמעט לחלוטין.
בזמן שסביב מכבי חיפה חסרת המאמן ועמוסת הבעיות בסגל ישנם יותר סימני שאלה מסימני קריאה, וכשנדמה שגם בית”ר ירושלים עדיין לא עברה את תהליך ההבשלה לכדי קבוצה שמסוגלת ללכת עד הסוף, התמונה המלאה מציגה את הפועל באר שבע, אם תשמור על הבסיס הקיים ותתחזק עליו, יכולה וצריכה להיות שם גם בעונה הבאה. עונת 2024/25 הייתה אמנם ארוכה ועמוסה, אך הכדורגל לא נגמר בסיומה, ולקהל בבירת הנגב עוד יהיו הרבה סיבות לחייך מהקבוצה שלו, מי יודע, אולי גם עם חתיכת מתכלת עגולה בסיום העונה הבאה.
שחקני הפועל באר שבע. עוד יגרמו לקהל לחייך (רדאד ג'בארה)