ברומניה, מול ריגה הלטבית, בית”ר ירושלים פתחה את המשחק באנרגיות של טירוף. כבר מהדקה הראשונה היה ברור: הכושר הגופני, ההתלהבות והחדות במחצית הראשונה היו ברמה גבוהה בהרבה מהמחצית השנייה.
עומר אצילי, שוב, הוכיח למה הוא אחד השחקנים המשמעותיים ביותר בסגל. במחצית הראשונה הוא היה בכל מקום, יצר מצבים, הפעיל לחץ, והוביל את ההתקפות המסוכנות. לצידו, ג’ונובוסקו קאלו הפגין ניצוצות של חלוץ איכותי, אך היה חסר לו את משחק הגב שיכול היה לסייע לבית”ר להחזיק בכדור ברגעים הקשים ולתת אוויר לחבריו.
אחד הנושאים שחזרו ועלו במשחק היה הנעת הכדור מהשוער דרך קו ההגנה והקישור האחורי, גם תחת לחץ גבוה של הלטבים. שיטה זו הביאה לא מעט איבודי כדור באזורים קריטיים והיריבה כמעט הענישה על כך.
קאלו (שחר גרוס)הלטבים נראו מופתעים מהפתיחה של בית”ר, ואם הירושלמים היו מגבירים את הקצב בין הדקה ה-30 ל-70, המשימה עוד הייתה אפשרית. עם זאת, הקהל הצהוב-שחור ראוי למחמאות גדולות, 1,000 אוהדים חצו יבשות, למרות הסיכוי הלא גבוה, ונתנו לקבוצה דחיפה אדירה.
יפה לראות שלקבוצה מהבירה יש סגל רחב, לפחות בחלק ההתקפי, וביום שירדן שועה ודור מיכה לא עולים בהרכב נכנסים עדי יונה וטימוטי מוזי ועושים עבודה מצוינת. צריך לזכור שריגה משחקת מחודש מרץ ברציפות ובית”ר ירושלים רק עכשיו נמצאת בעיצומה של ההכנה לעונה, ככה שמהבחינה הזאת זה היה מעודד מאוד, אבל שוב מבחן התוצאה לא צלח.
כעת, לאחר ההדחה מאירופה, בית”ר צריכה להחליט מהו הצעד הבא. בעיניי, עם עוד שניים-שלושה חיזוקים, מגן ימני וקשר אחורי בעמדה 6, הסגל הזה יכול לרוץ חזק בצמרת ליגת העל ואף להיאבק על האליפות. השאלה היא האם המועדון יעשה את המאמץ כדי לממש את הפוטנציאל הזה.