הוא רק בן 31, אבל מרגיש שרפי מנקו כבר עבר כמעט הכל בקריירה. קבוצות גדולות, תארים, ירידות, נפילות, פסגות, יורוליג וגם נבחרת. הפורוורד עזב את מכבי תל אביב הקיץ אחרי שלוש שנים במועדון הצהוב, וכשהוא עם הפנים קדימה לקראת אתגר חדש, בהפועל העמק. רק שלפני שהוא מצפין, יש גם נבחרת, ומנקו הוא בין 12 השחקנים שבסגל של אריאל בית הלחמי שהולכים לייצג את ישראל באליפות אירופה.
אז רגע לפני שהטורניר הכי יוקרתי ביבשת קורה, מנקו התיישב לפרק בפודקאסט “שיחת היום” ב-ONE עם משה ברדה וריף גרוס כדי לדבר על הנבחרת, הקמפיין הקרוב, הקריירה, התקופה בצהוב, הרגעים הטובים, הרגעים הקשים, החתימה בהפועל העמק, סיפורי ג’ייק כהן וגיא פניני, ההפיכה לאבא, הסיפור המטורף מהלידה ועוד המון דברים. האזנה נעימה.
השאלה הכי בנאלית, כמה אתה מתרגש?
”וואו, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד. אני חושב שזה משהו שאני וכל הצוות, השחקנים, כל מי שסביב הנבחרת, חיכינו לזה המון זמן, בטח אחרי האליפות הקודמת שלא הלכה כמצופה. אני חושב שזה מאוד מרגש, ובימים כאלה, שכמו שאנו נמצאים בשנתיים האחרונות, לייצג את המדינה וללבוש את המדים זו הזכות הכי גדולה שיש ואני מאוד מקווה שנעשה את כל המדינה שמחה”.
זו אחת ההזדמנויות היחידות שהיו לך בשנים האחרונות לשבת ככה בנינוחות לא?
”כן. דיברנו על זה קצת לפני שהתחלנו, אבל כן. המלחמה הזו לפני שהיא התחילה, ואני אומר את זה בשיא הפרופורציות כי הצרות שלי הן כלום לעומת מה שהמדינה חווה, וחטופים שחייבים כבר לצאת וחיילים ששומרים עלינו, אבל ברמה האישית שלי השנתיים האחרונות לא היו בהן רגע דל, המון טיסות, המון דברים שלא התרגלנו אליהם כספורטאים, ואני מאחל לזה שהכל יחזור להיות רגיל ושזה ייתן לנו גם את היכולת לחזור לאיזושהי שגרת חיים כמדינה”.
רפי מנקו באימון הנבחרת (קרדיט: איגוד הכדורסל)כמה זה עדיין מרגש, גם בתור אחד הוותיקים, שאתה רואה את 12 השחקנים ואתה שם?
”זה מצחיק שאתה שואל את זה ככה, כי כששאלת את זה אז הדבר הראשון שעלה לי זה אותי בגיל 14, מתכונן עם נבחרת טרום קדטים למכבייה. ואותה תחושה שיש לי עכשיו בלייצג את המדינה הייתה לי אז, ולהיות חלק מה-12 של אז זה כמו עכשיו, פשוט עכשיו יש אקסטרה כי זו הנבחרת הבוגרת וגם בגלל המצב במדינה, אבל חד משמעית זו התחושה הכי כיפית בעולם, לדעת שאתה הולך לייצג את המדינה שלך”.
אם נגיד לרפי מנקו, של אותם טרום קדטים, שבעוד מספר שנים תייצג את ישראל באחת הבמות הכי גדולות שיש בכדורסל האירופי, מה הוא היה אומר? האמנת?
”כן ולא. תמיד הייתה לי אמונה שהייתי יכול להגיע ולהפוך את התחביב הזה למקצוע, ותמיד היה לי את החלום לייצג את המדינה ולהיות שחקן הכי טוב שאני יכול להיות, הלא זה בגלל שלאורך הדרך יש המון ספקות, רגעים של משברים קטנים ורגעים שאתה לא בטוח שזה יסתדר ואני חושב שזה חלק מתהליך של כולנו כבני אדם, אבל חד משמעית זה החלום הכי גדול שלי”.
לקחת הרבה תארים בקריירה, גם 3 אליפויות רצופות. כמה ללבוש את מדי הנבחרת זה משהו אחר בשבילך?
”זה אחר, זה אחר. אי אפשר להסביר את זה. אני חושב שהדבר הכי בולט בלהיות בנבחרת אל מול קבוצה, זה שבקבוצה זה ביזנס. אתה חותם בקבוצה שמשלמת לך, שמצפה ממך לעשות משהו, ובנבחרת אתה פה כי אתה אוהב את המדינה, כי אתה רוצה לייצג, אתה משחק עם חבר’ה שלרוב עברת איתם את כל הקריירה, גם אם בקבוצות שונות, וזה משהו שאי אפשר לתאר אותו במילים, אבל התחושה זה קצת כמו של הילד שהתחיל לשחק כדורסל ואוהב את זה מהשורש”.
רפי מנקו (רועי כפיר)בעונה שעברה פחות שיחקת, עברו רגעים תוך כדי העונה שחששת שזה יגרום לכך שלא תהיה מזומן לנחרת?
”באופן טבעי כן. לא שיחקתי הרבה בשנה האחרונה, והעניין הוא שידעתי שיש אליפות אירופה וזה משהו שאני הכי רוצה לעשות והכי רוצה להיות חלק מהנבחרת, ובאיזשהו מקום אתה מדבר על רגעים של מחשבות או דברים כאלה, אז כן עלתה המחשבה, אבל אני הכי שמח בעולם שאריאל בית הלחמי, שאני מכיר אותו המון שנים, סומך עליי ויודע מה אני מביא ברמה המקצועית לקבוצה, לנבחרת, ואני שמח להיות חלק כי אני בא אחרי שנה לא פשוטה. חובת ההוכחה עליי, עלינו, באים אחרי אליפות לא הכי מוצלחת, וכולנו באמת רעבים ומוכנים לעשות הכל כדי להביא את הנבחרת הכי גבוה שאפשר”.
שמעתי שבחוץ אתה לא מרבה במילים, אבל אתה יודע לדבר בחדרי ההלבשה ונתת כמה נאומים. אז קודם כל מה תגיד לשחקנים לפני שהכל יתחיל, ודבר שני האם זה חלק מהחבילה לדעתך שאתה מביא ושבית הלחמי רצה?
”אני חושב שבצד המקצועי אריאל יודע מה אני מביא, הוא רואה את זה במשך המון שנים והקריירה שלי היא לא בת יומיים, אז הוא יודע. מה שאני מביא איתי כחבילה בתור השחקן שאני זו גם המנהיגות שלי. יצא ככה שאנחנו באמת כמה ותיקים והולכים המון שנים ביחד, וחד משמעית התפקיד שלנו יהיה להנהיג את הדבר הזה, ואני לא חושב שצריך לתת נאומים באליפות אירופה. כולנו מאוד מצפים ומתרגשים לקראת זה, התפקיד שלי בין היתר יהיה להבין שצריך להגיד את המילים הנכונות נקרא לזה, לא בהכרח להטריף, כי כולנו מחכים לזה ובטירוף. לדעתי דווקא להרגיע לפעמים יכול לעשות טוב, אבל זה תלוי סיטואציה, אבל מה שארגיש במומנט. אגיד שמה שמייחד את הנבחרת הזו, זה שבאמת יש מקום לכולם. יצא לי להיות בנבחרות שהיו שחקנים יותר דומיננטיים, ואנשים לא כל כך דיברו או הרגישו בנוח לבוא ולדבר, ואני חושב שפה הרבה מהדבר הזה לזכות אריאל, שרוצה שאנחנו נפתור ברמת השחקנים בינינו, דוחף אותנו לדבר וזה עושה לנו טוב”.
אריאל בית הלחמי (חגי מיכאלי)ביורובאסקט הקודם היה שחקן שכבר לא שחקן, פרש לאחרונה, וזה ג’ייק כהן, איך התמודדת עם זה? כי הייתם קרובים.
”אני לא יודע אם אתם יודעים, אתם אוהבים נתונים. ג’ייק כהן שיחק איתי הכי הרבה משחקים בקריירה, ואני שלו במקום השלישי, עלינו על זה תוך כדי עונה. הוא מצא איזה אתר, זה קלאסי הוא למצוא אתר. עברתי איתו המון בקריירה, בנבחרת וגם במכבי ת”א, אין דברים כאלה. זה נכס לכל חדר הלבשה, בן אדם מדהים, חבר לקבוצה מטורף, אחד החכמים על המגרש ששיחקתי איתם, במהלך השנה הוא שיתף אותי קצת שהוא חושב לסיים אחרי העונה הזו, ואני יכול לומר שבכיף הוא יכול היה להמשיך לשחק אם זה במכבי או במקום אחר והוא קיבל את ההחלטה שלו. אני חושב שהוא עשה קריירה מדהימה”.
ביורובאסקט הקודם היו דברים שהתחילו לצאת, בגדול הסגל דומה, אבל מה לא עבד שם?
”אני חושב בכנות, לא הייתה בעיה בקטע החברתי. כמו שאמרתם, אנחנו הרבה חלק שהיו אז וממשיכים כאן, יש כמה ותיקים שפרשו. אני חושב שבאמת באמת באמת שזה היה בטיימינג לא נכון מבחינת הבשלות של השחקנים שהיו שם. אני אסביר. לדעתי אם ניקח את דני אבדיה לדוגמה, הוא היה בשלב שונה בקריירה, היה בהתחלה אל מול עכשיו, היום הוא נמצא במקום שהוא מוביל קבוצה ב-NBA והוא משמעותי והוא מתפתח להיות שחקן מטורף, כבר עכשיו הוא מטורף. הוא עבר את התהליך של השנים האחרונות, התבגר, והוא מגיע בשל יותר. אני יכול לעבור שחקן שחקן, ממי שהיה, ולהראות את אותו הדבר. היום כולנו נמצאים במקום יותר בשל, חד משמעית שהדבר שפגע בנו לא יפגע בנו עכשיו, לא תהיה את הסיטואציה או את התחושה שאין ביחד, לא תהיה תחושה שאנחנו לא מקבלים אחד את השני, או לא מקבלים את הרול שהמאמן נותן. מה שמייחד אותנו עכשיו זו נבחרת מגובשת, חברים טובים, גם אז היה, פשוט זה היה אז טיימינג לא נכון מבחינת הבשלות שלנו כנבחרת, עכשיו אנחנו מגיעים במצב יותר טוב וחובת ההוכחה עלינו כי האליפות הקודמת לא הייתה מספיק טובה”.
זה נכנס תחת כותרת של בגרות?
”בגרות של קריירה, כי כל שחקן עובר עם עצמו תהליך כזה וקריירה של ספורטאי זה כמו חיים שלמים של בן אדם. עם הזמן אתה מבין דברים ומסתכל עליהם בזווית אחרת, ואני יכול לומר שהדבר הזה הוא לא מה שיפריע לנו עכשיו מלעמוד במטרות שלנו”.
שחקני נבחרת ישראל (חגי מיכאלי)אני אקח צעד קדימה ואעבור שחקן שחקן. רוב השחקנים פה בשיא שלהם. ים, זוסמן, אבדיה, סורקין, אז גם הציפיות עלו מאז. יש כאן ציפיות אחרות פתאום.
”משהו שאני לא כל כך אוהב בנו כתרבות במדינה שלנו, זה שהמון אנחנו מסתכלים ממקום של wishfull thinking, ולא מסתכלים על זה שאנחנו בספורט תחרותי, ויש יריבות מצוינות נגדנו, אנחנו לא יכולים להיות במקום שאנחנו לוקחים כמובן מאליו ניצחון על כל נבחרת. זה בית עם המון נבחרות שיכולות להקשות, כל הקבוצות יקשו עלינו. אני חושב שיהיה לא נכון להסתכל ולומר שאנחנו צריכים לנצח את אלה ואלה ואת אלה, כי ביום נתון אפשר לנצח כל אחת, אבל גם להפסיד לכל אחת, וצריך להביא במיינדסט הזה. כי אם נסתכל על המשחק השני ולא נסתכל על איסלנד, אז נחטוף מאיסלנד. המטרה לנצח את המשחק הראשון, להגיע בצורה טובה, לצבור ביטחון ולבנות את הפיק לתוך כדי בשאיפה של לעבור את הבתים מהמקום הראשון”.
אבל אתה מקטין ציפיות.
”אם לא נעבור את הבתים זה כישלון, אבל אני לא אומר שזה יהיה קל. אנחנו לא במקום שבו אפשר לומר אז נסיים ראשון ואז נפגוש את אלה והדרך לגמר סלולה. ויותר מזה אני אגיד, גם בצרפת לא מדברים ככה, או בסרביה. אני אגיד לכם משהו, לאחרונה יצא לי להיות המון בסרביה, זו ה-מדינת כדורסל, אולי בעולם. הצורה שבה הם מסתכלים על הכדורסל, על ספורט בכלל, אנחנו המון חוטאים לזה, נוטים להסתכל על דברים כאילו זה בכיס שלנו. והם, כמעצמת ספורט, הכי צנועים שיש, אני אומר לכם שהם באים לשחק נגד כל נבחרת באליפות, והם מסתכלים בלבן של העיניים, מכבדים, לא באים מעל אף אחד, ואם יש משהו שלקחתי מלהיות שם המון זמן זה את הדבר הזה. אני לא אומר את זה מהקטנת ציפייה, זה ממקום של צניעות. יודעים שחובת ההוכחה עלינו, נבוא לעבוד, לתת את המקסימום מהמשחק הראשון”.
בסוף אבל רואים את הסגל, ורואה את הבית, ואי אפשר לא לחלום.
”גם אנחנו חולמים, אבל עדיין יש דרך לעבור אותה. זה כמו להבדיל, ואני מאחל שבכדורגל יגיעו ליורו כמו שאנחנו מגיעים ליורובאסקט, אבל כל פעם הם מקבלים הגרלה בכדורגל ואומרים שיש סיכוי, אבל צריך לגרום לזה לקרות. אובר הניתוחים לא מביא לך את התוצאה, זה לא מביא את הגול או הסל שאתה רוצה, ותרבות הספורט שלנו צריכה להיות ממקום קצת יותר צנוע, אולי אפילו כמדינה אתה יודע מה”.
תומר גינת, דני אבדיה ורפי מנקו (רויטרס)אני לא אומר שאתה קרוב לפרישה, אבל אתה בן 31, השגת המון ברמת הקבוצות, אתה לא מרגיש גם שמשהו בנבחרת זה גם מה שחסר, וגם יהיה פסגת הקריירה?
”אני חושב שלעשות משהו גדול עם הנבחרת זה חלום, נקודה, לא משנה אם אני בן 20 או 30 או בן 40 כמו פניני באליפות הקודמת. הנבחרת מבחינתי זה הדובדבן שבקצפת לאורך כל הקריירה שלי, אני הכי בעולם רוצה לעשות אליפות טובה”.
חייבים רגע לדבר על תמיר בלאט כי שיחקת איתו, מה אתה יכול לספר לנו על המצב של תמיר מנקודת המבט שלך.
”תמיר הוא חבר מאוד טוב שלי, אהבתי מאוד להיות איתו בקבוצה בשנים הללו, ואני מכיר אותו גם מהנבחרת ועברנו הרבה ביחד, ואני חושב שדיברנו על קשיים הלוגיסטיים של מלחמה ולשחק בלי מגרש ביתי, ולשחק עונה כל כך ארוכה בשתי מסגרות, אז אני חושב שנקרא לזה ‘צרות על עשירים’, אבל תמיר התברך בזה שהוא קיבל תפקיד מאוד משמעותי ברוטציה של הקבוצה, ולשחק בשתי מסגרות, עם המון דקות, עם הקשיים שדיברנו עליהם, יש לזה מחיר. הרבה פעמים הוא היה צריך לעלות ולשחק עם משככי כאבים וזריקות ומה שצריך, ואני יודע גם ממקור ראשון שהנבחרת מאוד חשובה לו, כל מה שקרה ואני לא רוצה להיכנס לזה כי זה לא מענייני, אבל אני יודע שהוא מאוד היה רוצה להיות פה, מאוד אוהב להיות פה ורוצה שהנבחרת תצליח”.
הזכרת פניני, תן איזה סיפור.
”קודם כל חייב לכתוב עליו ספר. עברתי איתו המון בשנים האחרונות, בנבחרת, חולון, מכבי ת”א, גם כשחקן וגם כעוזר, אני חושב שזה מצחיק אבל לפני שהכרתי אותו אני חושב שגיא הוא כמו כוסברה, או שאוהבים או שונאים, אין אמצע. ואני בתור מישהו שלא הכיר אותו עד לפני הנבחרת, הייתי מסתכל עליו ואמרתי לו את זה גם, לא כל כך אהבתי את כל המכלול. אני חייב לומר שביום שפגשתי אותו, מהרגע הזה התאהבתי בבן אדם שהוא, הוא נכס לכל קבוצה בתור שחקן וגם בתור מאמן, הגאונות שלו של המשחק זה משהו וואו, וואו, וואו. הוא רואה שלושה מהלכים קדימה, וזה באמת מה שיקרה, וזה קורה תוך כדי התקפה, הוא לא צריך זמן לחשוב. למדתי ממנו המון. רצית משהו מעבר. אני חושב שביום שהוא ירצה לאמן, זה לעשות את ההתאמה לאיך שהוא מבין את הכדורסל בשכל שלו, ולבין כך שיהיו לו גם שחקנים מטומטמים. אתן דוגמה, שיחקנו ביחד בחולון, והיה מהלך שהיינו ביחד על המגרש, ועשיתי קריאה לא טובה בהתקפה, משהו נקודתי, היה עונשין אחרי זה והוא אמר לי ‘אתה לא חכם אה?’, עכשיו הישירות שלו לשאול, יהיה לו קשה בתור מאמן הקטע הזה, והוא יצטרך לשחרר, אבל אין אנשים כאלה, אני כל כך שמח שעברתי איתו דרך כל כך ארוכה בקריירה וללמוד ממנו, הוא חבר מאוד טוב שלי”.
גיא פניני (איציק בלניצקי)איך האווירה בנבחרת?
“אגיד קצת על יום בחיי נבחרת, בלי קשר לגיא. הזיכרון שלי מהטיסות וכל זה, אני לא יודע איזה מדינה אני ואיזה יום היום. היה לנו את המשחק במונטנגרו עכשיו, וחזרנו יום אחרי והיו לנו שעתיים וחצי שעות נסיעה לשדה. בדרך זה הסתבך, עיכוב של שעתיים וחצי בטיסה, וממצב שאתה אמור להיות חמש שעות דור טו דור, הגענו ל-12.5 שעות מהיציאה מהמלון עד ההגעה הביתה, הכל עיכובים. ובקלות היינו יכולים ללכת למקום של תסכול, עצבים, לא יכולים להיות אחד עם השני, ודווקא שם היינו בכי ביחד, והפכנו את היום הזה ליום כל כך חווייתי ועוד גיבוש ולשחק קלפים וים מדר מוציא את הבידורית ומרקיד את כולם במטוס, אני חושב שהדברים הקטנים האלה זה הדברים שזוכרים בסוף מלבד משחק כזה או אחר, הדברים של המעבר, של מאחורי הקלעים, אלו הזיכרונות לספר שתרצה לכתוב”.
נולד לך ילד בינואר. איך זה להיות אבא?
”חוויה מטורפת, אני יכול לומר שהאבהות פתחה לי מקום בלב שלא ידעתי שקיים. אני מסתכל על החיים שלא האמנתי שאוכל ככה להסתכל, ככל שהזמן עובר זה נהיה יותר ויותר בתחושות ואין, אני עכשיו מסיים אימון או עשרה ימים בחו”ל ודבר ראשון שאני מחכה לו זה לחזור ולהיות עם הילד”.
כמה שהעונה הייתה קשה במכבי ת”א, כמה זה הכניס לפרופורציות.
”זה הכניס, אני חושב שהפרופורציה התחילה מה-7 באוקטובר וסליחה שאני מערבב שמחה בעצב. בשנה האחרונה, היו המון טיסות שלא הייתי בבית והיא עברה את ההיריון סוג של לבד, והיה לקראת הלידה את הלחץ של לא להיות בבית בלידה. היה אירוע שטסנו לבלגרד לאימון, וזה היה בשלב מוקדם עוד שזה לא אמור לקרות, והיה משהו רפואי שבאותו רגע אמרתי לעמי ביטון, שאני חייב לומר עליו שאין דברים כאלה, הוא עזר לי המון, אז זו סתם דוגמה קטנה והיו עוד מקרים. הסיפור של הלידה היה בשבוע כפול, מדריד ופאריס. אנחנו אמורים לטוס בשני, שלישי לשחק מדריד, רביעי טסים לפאריס, חמישי משחקים בפאריס, ואמרתי לעמי שאני לא יכול לא להיות עם אשתי עכשיו, אני מבקש להישאר. הוא אמר לי שהוא לא יכול לשחרר אותי לכל כך הרבה זמן, ושלא אהיה עם הקבוצה והוא ביקש שאבוא ואם אחרי המשחק הראשון צריך שאחזור אז הוא יחזיר אותי, והיא הייתה בשלב הזה בשמירה.
“אמרתי לו שאני צריך לחזור, שאני מבין מה הוא אומר ושאבוא למשחק הראשון, אבל אצטרך לחזור. טסים למשחק הראשון במדריד, מישהו אמר לי אחרי זה שזה היה משחק ראשון ששיחקתי מזה 15 משחקים רצופים. זה היה משחק שהפסדנו בנקודה אחת, הייתי טוב, נגמר המשחק, אשתי אומרת לי להישאר. במכבי או בכל סיטואציה כשאתה עולה על גל אתה רוצה להמשיך, ושיחקתי אז היא אמרה לי תישאר, אני אמרתי לה שאני חוזר ולא נשאר, מוותר על המשחק נגד פאריס. אמרתי לעמי שאני צריך לחזור, רביעי אני מגיע אחר הצהריים והקבוצה כבר בפאריס, ברביעי בלילה היא מרגישה משהו, חיכינו לבוקר, הלכנו לבית החולים, הרופא אומר שקורא משהו ולהיות בסביבה, אמר שעד הסופ”ש זה יקרה. שעה וחצי אחרי שאמר את זה, ירידת מים, ותוך עוד שעה וחצי התינוק בחוץ. הטרלול שלי ושל הספורט, זה שאני מחזיק את הילד אחרי התאוששות ואני רואה את המשחק במסך למעלה. זה ג’וק”.
רפי מנקו (רדאד ג'בארה)האתגר הכי גדול בחיים?
”התברכתי באישה שאין דברים כאלה, היא מכתיבה את הדרך, אני הרבה זמן לא הייתי בבית, בטח בהתחלה של החיים של אילאי, היא עשתה עבודה שאין דברים כאלה. היא לביאה אמיתית, אני חושב שאני לא במקום שבו אני מסתכל על זה כאתגר, אני מאושר. גם כשהוא בוכה אני מסתכל על זה ממקום של זה הדבר הכי טוב שקרה לי”.
תרצה שהוא יהיה בענף?
”אני אגלה סקופ. היא מנסה לדחוף אותו לכדורגל, היא דוחפת לו כדור כדורגל”.
כמה זה שיחק תפקיד בהחלטה שלך לעזוב את מכבי? בגלל הטיסות והעומס.
”להגיד את האמת, לא שיחק. אמרתי כבר, אשתי לביאה אמיתית, ואני יכול לומר שאם הייתי מרגיש השנה שכן יש התקדמות בתחושה שלי המקצועית במכבי, אז הייתי רוצה להמשיך והיא הייתה גם דוחפת שאמשיך. התקדמתי בין השנה הראשונה לשנייה, השנה השלישית הייתה פחות טובה בעונה שהיא הייתה מאוד קשה לכולם, והרגשתי שהלכתי אחורה, אז הבנתי שגם אני וגם מכבי במועדון הבנו שזה הדבר הנכון לשני הצדדים. אני חייב גם להגיד, השנה הזו, הראתה לי יותר מכל שנה כמה אני אוהב את הכדורסל, כמה אני רעב לכדורסל, כמה הדרייב שיש לי כיום הוא לא פחות מהדרייב שהיה לי בגיל 8 או 12 או שעליתי לבוגרים. כדורסל מבחינתי זה כל החיים שלי”.
שנה הבאה הפועל העמק. תשתף קצת כי בכל הראיונות שראיתי שלך זה היה לפני ההחלטה. למה שם, היה רצון לגדולות, מה קרה הקיץ?
”אני יכול לומר שנכנסתי לקיץ הזה ובחנתי את כל האופציות. אבי זילברמן ז”ל היה הסוכן שלי, האיש שהלך איתי מגיל 17 יד ביד, היה האבא שלי בעולם הכדורסל, ואני חייב לו המון מהקריירה שלי ולצערי הוא הלך לעולמו, אז הגעתי לסיטואציה שאני צריך לקבל החלטה עם מי אני הולך מבחינת סוכן, והגעתי לקיץ הזה שאני בודק הכל. אירופה, גדולות, עוד קבוצות בארץ, וחד משמעית ברגע שדיברו איתי מהפועל העמק ושיקפו בפניי את החזון ומה שמנסים לעשות שם ואיך שהם מנסים לבנות והמערכת שהם בונים ובנו שם, והפכו את זה למועדון סופר מקצועי, זה משהו שמאוד קרץ לי.
“אני חושב שזה שהם מדברים על להגדיל תקציב, לבנות מועדון וקבוצה איכותיים מאוד, ולהביא לאירופה, זה משהו שאני מאוד ראיתי כאתגר, וזה משהו שאני חושב שעכשיו איפה שאני נמצא בקריירה זה דבר שאני מחכה לו, כי זה אתגר לקחת מועדון שבשנים האחרונות סוג של דשדש כזה, ולנסות לצמוח איתו לגבהים חדשים. מהרגע הראשון שדיברתי שם עם אנשים, כולל שרון אברהמי, זה דגדג לי”.
יותר מלהיות בקבוצה גדולה ולהישאר אני אגיד במרכאות “על המפה”.
“בהתחלה המטרה הייתה להמשיך לשחק בשתי מסגרות, אבל שהבנתי שאין משהו ששם אותי בסיטואציה טובה, ביחד עם מה שבהפועל העמק הציעו לי ודיברו איתי, לא מבחינה כלכלית, אלא בחזון, אז עשיתי שינוי חשיבה ואני מסתכל על זה כאתגר מטורף. לבוא ולצעוד קדימה”.
שרון אברהמי (ראובן שוורץ)היה חשוב לך לסגור את זה לפני הנבחרת כדי לבוא בראש שקט?
”לא, שמע, כן יש מחשבה שתפצע ותתקע בלי כלום, אבל הגיע הדבר הזה שאהבתי וזה הדליק אותי אז הלכתי על זה. אם היה משהו שלא הייתי שלם אז לא הייתי הולך, לא רציתי לסגור בגלל לחץ”.
פנרבחצ’ה זכתה ביורוליג ויש לך שם כמה חברים, דיברת איתם?
”היו שיחות איתם. בולדווין בגמר הורחק, שלחתי לו איך שנגמר המשחק שאני הכי שמח בשבילו בעולם ושמגיע לו ופרגנתי לו מהלב, ואמרתי לו שמשחק זה לא משחק בלי שהוא מורחק. הוא צחק. אנשים לא יודעים איך לאכול אותו, הוא נראה בחוץ כמו מישהו לא הכי נחמד, אני חייב לומר שהוא אחד האנשים הכי גברים ששיחקתי איתם, מעבר לזה שהוא השחקן הכי טוב ששיחקתי איתו. כשחקן הוא וואו, אין דברים כאלה, גם את בונזי קולסון אני מאוד אוהב, אבל כולם אוהבים אותו, אולי מי שנגדו לא, אבל בקבוצה אתה תמיד רוצה כזה. מאוד שמחתי בשבילם”.
כמה הקבוצה הזו פספוס, אם לא הפציעה של ווייד? היה אפשר?
”כן, חד משמעית. בנקודת הזמן הזו היינו הקבוצה הכי טובה. לא שיחקתי בקבוצה שהיא טובה יותר מזו. השנה הראשונה שלי במכבי ת”א הקבוצה הייתה יותר מוכשרת, אבל בשנה השנייה היה משהו יותר מיוחד. איזו קבוצה מיוחדת היינו שכל מה שחווינו מאז ה-7 באוקטובר לתוך העונה הזו, והקבוצה עדיין הייתה תחרותית, הצלחנו להחזיק את הקבוצה, גם המועדון אבל גם אנחנו כחדר הלבשה. הרגשנו פספוס גדול, כי היה אפשר לעשות משהו גדול מאוד בעונה הזו”.
כשרואים את בולדווין בוכה בפציעה, מה עובר עליכם?
”בא לי לבכות בשבילו. אני יכול לומר שזה הדבר שהוא הכי רצה בעולם, בשביל עצמו, בשביל מכבי, עבור הקהל, הוא היה מאוד מחובר פה. לראות אותו ככה בוכה, יצא לי הלב אליו, אני חושב שגם בלעדיו לא היינו רחוקים, אבל חד משמעית אם הוא לא פצוע אנחנו עוברים את פנאתינייקוס”.
ווייד בולדווין (חגי מיכאלי)אתה מרגיש פספוס במכבי ת”א?
”לא מתחרט לרגע על 3 השנים שלי שם. הכרתי אנשים מדהימים, עבדתי עם אנשי המקצוע הכי טובים שיש, במועדון הכי טוב שיש, לשחק עבור קהל כמו הקהל של מכבי זה משהו שהוא מטורף בשבילי. אני בן אדם שמאמין שהכל לטובה, להסתכל על הטוב, היו המון קשיים והמון אתגריים אישים ומקצועיים ולוגיסטיים וכל מה שעברנו כמדינה, אבל אני לרגע לא מתחרט. אם אעבור אתכם על כל החלטה שקיבלתי בין אם לחתום שם, בין אם להאריך, אני עומד מאחורי כל החלטה, וחושב שהיא הייתה ההחלטה הנכונה, הלוואי והדברים היו קורים אחרת. לא חתמתי כדי לעזוב, כשהגעתי אמרתי שאני מקווה שיהיה לי טוב ואלך עם המועדון שנים קדימה, אבל אני רוצה לחשוב שהכל קורה לטובה”.
דווקא בעונה כזו, שג’ורדן לויד עזב, ואז סייבן לי עזב, וסגל קצר, לא התבאסת שמסתכלים על הספסל וקצת מדלגים על רפי מנקו?
“בתור שחקן אתה תמיד רוצה לשחק, ובסיטואציה שהייתה אז עוד יותר, אבל אני לא שם, אני מעריך כל רגע, מעריך כל שנייה, כל קושי, כל זיכרון טוב, כל אליפות, כל סל, כל החטאה, הכל, אני מעריך את התקופה שלי שם וחלק גדול מאוד מהקריירה שלי היה במכבי ת”א, והפנים שלי קדימה. אנחנו לקראת האליפות, ואז להתחיל עונה עם האתגר המרגש שמחכה לי בפתח”.
אז מה טופ 3 רגעים של הנבחרת שלך? גם בתור אוהד.
”אני חושב שבתור ילד לראות את הנבחרת של צביקה אם אני לא טועה, אני אגיד גם את הנבחרת שלנו עם עודד כמאמן, מינוס 18 במחצית מול ספרד, ותוך חמש דקות ברבע השלישי הפכנו את המשחק והסתכלתי על הלוח ואני אומר ‘מה קורה פה עכשיו’, ולנצח את המשחק הזה זו חוויה שאזכור לכל החיים, ואת המקום הראשון אני אשאיר למה שלפנינו”.
הזכרת את עודד, במה בית הלחמי וקטש שונים?
”עודד הוא מאמן יותר של לרדת לפרטים קטנים, וזה משהו שהוא חשוב. אריאל גם יורד לפרטים, אבל הוא יותר מאמן של שחקנים נקרא לזה ככה. האש שלו, הטירוף שלו, זה משהו שמאוד מאחד ומגבש את הנבחרת, ואני חושב שהדבר הזה עוזר לנו להבין באמת שכל פוזשן צריך לבוא ולנצח, במהלך ההכנה אני יכול לומר שעדיין לא הגענו למיצוי שלנו, היו הרבה דקות טובות והרבה דקות שלא שיחקנו מספיק טוב, אבל כמו שאמרתי בתחילת ההקלטה, בתחילת הפרק, נבחרות, בטח באליפות אירופה, אלה שמצליחות לבנות את הכושר שלהם ולהגיע לפיק כנבחרת תוך כדי, אלו הנבחרות שמגיעות הכי רחוק, אז אני מקווה שאנחנו נהיה שם”.
עודד קטש (שחר גרוס)לסיום, מה החלום של רפי מנקו עם הנבחרת ומה עם הפועל העמק?
”עם הנבחרת זה להתחיל את האליפות בצורה טובה ולסיים את השלב הראשון במקום הכי גבוה שאפשר, ואז אפשר באמת להתחיל לחלום. עם הקבוצה אני מקווה כמו שאמרתי, לבוא ולעשות שנה טובה ברמה האישית וברמה הקבוצתית, לעזור לקבוצה להגיע לגבהים חדשים שהיא לא הכירה ואשמח להיות חלק מזה”.
לסיום שאלות מהירות, אתה מוכן?
”אני לא טוב בזה, אבל מוכן”.
החבר הכי טוב מהכדורסל? “ניב משגב”.
הכי מצחיק ששיחקת איתו? “עידן זלמנסון”.
הכי טוב ששיחקת איתו? “ווייד בולדווין”.
ים או בריכה? “בריכה”.
חתול או כלב? “כלב”.
להתקשר או לסמס? “להתקשר”.
נעליים חדשות או תספורת חדשה? “נעליים חדשות”.
מייקל או לברון? “לברון”.
מסי או רונאלדו? “רונאלדו”.
הרגע הכי גדול בקריירה? “הזכייה באליפות עם חולון”.
דאנק או שלושה? “אני דאנק?”.
דונצ’יץ’, יאניס או יוקיץ’? “יוקיץ’”.
שליח חב"ד לפולין עם שחקני הנבחרת