נבחרת בלגיה באה ליורובאסקט עם שאיפות

היורובאסקט בעיצומו ולא חסר אקשן בבית של נבחרת ישראל. היריבה הבאה שמחכה היא בלגיה, אחת הנבחרות הוותיקות בתולדות האליפויות, אך גם כזו שמתקשה כבר שנים לפרוץ קדימה. בלגיה, המדורגת במקום ה-40 בעולם בדירוג פיב״א, מקום אחד בלבד מתחת לישראל, תנסה לשבור את תקרת הזכוכית ולהוכיח שגם בלי כוכבי ה-NBA שלה, היא עדיין יריבה מסוכנת.

הנבחרת הבלגית, הידועה בכינוי "אריות בלגיה", הגיעה לאליפות אירופה בפעם ה־19 בתולדותיה. מדובר בנבחרת בעלת מסורת ארוכה, היא השתתפה כבר באליפות הראשונה בשנת 1935, אך ההצלחות בפועל היו מועטות. הישג השיא נרשם באליפות 1947, אז סיימה במקום הרביעי, הישג שהפך עם השנים לזיכרון רחוק.

מאז 2018 עומד על הקווים המאמן הקרואטי דריו ג'רג'ה, שמוביל סגל המשלב ותיקים לצד צעירים מוכשרים. עם זאת, ההכנות לאליפות הנוכחית ספגו מכה קשה: שני שחקני ה־NBA הבלגים, טומאני קמארה (פורטלנד, חברו של דני אבדיה) שבחר להתמקד בהתפתחות אישית, ואלוף ה־NBA הטרי עם אוקלהומה סיטי, אג'יי מיטשל, שנפצע, ייעדרו מהטורניר.

דני אבדיה עם טומאני קמארה (רויטרס)

אקסים מישראל והכוכבים הנוכחיים

למרות החיסרון, לבלגיה יש עדיין כלים מעניינים. בין המובילים ניתן למצוא כמה שמות מוכרים לאוהדי הכדורסל הישראלי: הנס ואנווין, ששיחק בהפועל חולון וכיום במדי מרקזפנדי בלדייסי הטורקית.

אמנואל לקומת, הרכז ששיחק בהפועל אילת ובעונה החולפת בסטארט לובלין הפולנית. אליהם מצטרפים צעירים כמו וייס דה רידר בן ה-22, שבלט בבילבאו הספרדית, וינסו יחד לשלב ניסיון ואנרגיה כדי להפתיע יריבות חזקות.

עם מסורת ארוכה, אך ללא הישגים משמעותיים בעשורים האחרונים, נבחרת בלגיה מגיעה לאליפות מתוך רצון עז לשנות את התמונה. היא יודעת שעם סגל קצר מנשק, היא לא מהפייבוריטיות – אבל שילוב הוותיקים שחוו כבר לא מעט עם הדור הצעיר והרעב, עשוי להפוך אותה לאחת מהפתעות הטורניר.