הזאר: בכל שנה היה לי קשר עם פ.ס.ז' ואל-חלאיפי

אדן הזאר התראיין ל-RMC וסיפק וידוי שספק אם כולם ידעו עליו. הבלגי הודה שפ.ס.ז’ דפקה על דלתו כמעט בכל שנה מאז שעזב את ליל ב-2012. היו מגעים מתמשכים, הצעות משמעותיות והתעקשות ישירה מצד נאסר אל-חלאיפי. אבל מבחינתו לא היה ספק: “זה היה לי ברור מאוד. כשעזבתי את ליל אמרתי לעצמי שלא אחזור לצרפת כדי לשחק במועדון אחר”.

בעידן שמאופיין בהעברות אסטרטגיות ומהלכים מחושבים, הבלגי בחר בקו אדום רגשי, אקס צ’לסי וריאל מדריד טען שההחלטה לא הייתה כלכלית ולא מקצועית. היא הייתה רגשית. הזאר מעולם לא רצה ללבוש את חולצת פ.ס.ז' מתוך נאמנות לאנשי ליל: “אם יום אחד אחזור לצרפת, זה יהיה כדי לשחק בליל ולסיים שם את הקריירה”, הסביר. 

למרות שבפאריס שמו הכול על השולחן, הרבה כסף, הפרויקט היה שאפתני ותמיד עם קבוצה שמוכנה להתחרות בליגת האלופות. אבל בראש של הזאר היה יעד אחר. בזמן שזרח בצ'לסי, שם הפך לאחד השחקנים היצירתיים והמשפיעים באירופה, האובססיה שלו הייתה אחת: להגיע לריאל מדריד.

נאסר אל חלאיפי, לא הפסיק לרדוף אחריו (רויטרס)

“לא באתי להחליף את כריסטיאנו, באתי להנות”

“החלום שלי היה להגיע לריאל מדריד, לא לפ.ס.ז' ואז למדריד”, הסביר. למעשה, הוא רצה לעזוב עוד לפני עונתו האחרונה בלונדון. הוא התחייב להישאר, אך הבהיר שאם המועדון הלבן יקרא לו, יעזוב. וכך אכן קרה. ב-2019 נחת בסנטיאגו ברנבאו בגיל 28, בשיאו, והרגיש “כמו ילד” בהצגתו.

אולם הסיפור קיבל תפנית בלתי צפויה. הזאר טען מעולם לא רצה להיות המחליף של כריסטיאנו: “לא באתי להחליף את כריסטיאנו רונאלדו. הוא כבש הרבה שערים בכל משחק, אני לפעמים אפילו לא הצלחתי להבקיע אחד. באתי להיות אדן הזאר וליהנות”, אמר. אך הפציעות טרפו את הקלפים עבור הבלגי בסנטיאגו ברנבאו.

אדן הזאר מצטרף לריאל מדריד (רויטרס)

הזאר על הפציעות: “ואז התחילו הבעיות”

הזאר הסביר: “הייתי בכושר מצוין ותומא מונייה פצע אותי. זה עצר אותי”. אותה כניסה במשחק בין ריאל מדריד פ.ס.ז' בליגת האלופות פגעה בקרסול הימני שלו, אותו קרסול שכבר עשה לו בעיות בעבר. אחר כך הגיעה נסיגה נוספת מול לבאנטה, שוב באותו הקרסול: “ואז התחילו הבעיות”, אמר.

מאותו רגע נעלמה היציבות, והשחקן שהיה חשמלי בליל ומכריע בלונדון מצא את עצמו לכוד בגוף שכבר לא הגיב באותו האופן. החלום הלבן הלך ודעך עד לעזיבתו השקטה את בירת ספרד. כיום, לאחר שפרש, הזאר מביט לאחור בגאווה, הוא דחה מיליונים ופרויקט דומיננטי מתוך נאמנות לליל. הוא רדף אחרי הסמל של ריאל מדריד מעל הכול. וגם אם הסיום לא היה כפי שציפה, הקריירה שלו נצבעה בצבע נדיר בכדורגל המודרני: לבחור עם הלב ולא עם הכיס.