"יקנה את אמבפה ומסי": המרוויח הגדול מהמגפה

אומרים ש”צרה של האחד היא האושר של האחר”, לא בטוח אם זה התרגום המדויק, אבל עצוב לומר זאת, הוא מתאים למקרה ההתרסקות של ספרד בהתמודדותה עם נגיף הקורונה. בעוד המדינה המסובכת גם ככה מבחינה כלכלית, כשמשבר פיננסי מאיים על קיומה, הגיע הנגיף האכזרי וגרם לנזק חמור עוד יותר, אבל יש מי ש”מרוויח”, אם אפשר לקרוא לזה כך, וזהו – פרננדו רויג.

“מי זה פרננדו רויג?”, בטח שואל כל קורא של ידיעה זו שלא אוהד את ויאריאל, אבל מדובר בבעלים של הצוללת הצהובה שככל הנראה לא יכול היה לקוות לתקופה טובה יותר לנכסיו. נשיא המועדון בן ה-72 הוא איש עסקים ממולח שבבעלותו גם חברת קרמיקה מובילה בשם “פאמסה” וגם נמנה על בעליה של חברת הקמעונאות הגדולה בספרד, מרקאדונה, בה הוא מחזיק ב-9%.

רויג הוא לא רק ביזנס מן שמוערך ב-1.4 מילארד דולר, הוא אוהד אמיתי של המועדון הצהוב מהעיר הקטנה. הוא נמצא במועדון כבר למעלה מ-20 שנים, כאשר רכש אותו לפני עונת 1997/8, חווה עימו ירידות ליגה והצלחות כבירות באמצע העשור הראשון של תחילת המאה, עם חצי גמר ליגת האלופות ב-2006 ובהמשך הופעות מרשימות גם בליגה האירופית.

ב-2017 כשסגר 20 שנה בתפקיד, טען רויג בראיון ל-אס: “היו לנו שני עשורים מצוינים, אבל הטוב ביותר עבור המועדון הזה עדיין לא הגיע. קניתי אז את המועדון הזה מתוך התרגשות לעשות משהו גדול. קיבלתי קבוצה בליגת המשנה, קטנה, אבל עם אוהדים נאמנים. באל מדריגל היו רק 3,000 כיסאות. חשבתי שעם עבודה קשה נגיע רחוק, נכון שהיו גם שנים שירדנו שוב ליגה, אבל שרדנו יפה בליגה הבכירה”.

יש עוד צד שלא כולם מכירים, אחיו חואן, הוא הבעלים עם השליטה הגדולה ביותר במרקאדונה עם 25% מהבעלות, כאשר יש למעלה מ-1,600 סניפים וכ-80 אלף עובדים בעסק המשפחתי הזה שמתפקד מאז 1977 אז הקימו אותו הוריהם והם עצמם נכנסו לשליטה בו ב-1981, כאשר חואן הפך לאיש העסקים המוביל בספרד עם הון של 3 מיליארד דולר שהפכו אותו לאיש העסקים העשיר ביותר במדינה ואילו אחיו, נותר מעט בצל.

האחים אגב ניהלו יחד את ולנסיה, המועדון המפואר בעיר הולדתם, אבל בין השניים עברו כמה חתולים שחורים ולמעשה הביאו לכך שרכש את ויאריאל. חואן זרק את פרננדו מוולנסיה לאחר עימות בין השניים ולפרננדו בער הרצון להוכיח לאחיו שהוא מסוגל להצליח בספורט הספרדי גם בלעדיו.

הוא היה מעורב בלא מעט שערוריות בעת ניהול הקבוצה שלו כאשר פיטר מאמן אחרי 6 מחזורים בלבד – פראן אסקריבה, ואת מרסלינו שבוע לפני תחילת העונה עקב אי רצונו לפתוח עם רוברטו סולדאדו בחוד. ב-2008 כינה את שחקניו פתטיים לאחר תבוסה של 5:0 לאחידו מהליגה השלישית במשחק גביע, גם סכסוך מתוקשר עם הכוכב הגדול של הקבוצה חואן ריקלמה לא הוסיף לתדמיתו והביאה לעזיבת השחקן החשוב ביותר.

היו לו גם דברים יפים במהלך השנים כמו תרומת מנויים לאוהדים מובטלים ב-2009 לאחר המשבר הגדול בספרד באותה שנה בה היו כ-14% מחוסרי עבודה וגם שיפוץ האצטדיון אל מדריגל והגדלת תכולתו ל-24 אלף מקומות. רויג תרם לא מעט לעיר ודאג גם למקומות עבודה חדשים לחלק מתושבי העיר הצנועה וכן, גם גרם לאושר רב לתושבים בזכות הקבוצה והביא כוכבים כמו אדמילסון, מרטין פאלרמו ואחרים למגרש הצנוע, ואף החזיר את סנטי קאסורלה לקבוצה אחרי שנתיים בחוץ בשל פציעה מחרידה.

עכשיו נדבר על הרווח של פויג. המשבר בספרד והסגר עליו הודיעו ראשי המדינה, במסגרתו כלל התושבים יהיו מרותקים לבתים, הביא לטירוף קניות שטרם נראה כדוגמתו בספרד ומרקאדונה היא הספקית הראשית לצורכיהם של התושבים שמחפשים לרכוש מכל הבא ליד, בין אם מדובר במזון ובין אם מוצרי היגיינה או נוחות.

מדובר בהכנסה של מאות מילוני יורו תוך ימים בודדים, כך שלא בכדי יש שטוענים כי: “אם ימשיכו לקנות כמו משוגעים, יהיה לפרננדו מספיק כסף גם להחתים שחקנים כמו הולאנד וקיליאן אמבפה”. אחר בטוח: “ליאו מסי ישחק בוויאריאל ב-2020/21, פרננדו וההיסטריה הספרדית יממנו את המהלך הזה”.

כעת אפשר לחכות ולראות האם ההון שיצבור רויג יסייע להגדיל את ההשקעה בוויאריאל, או שמא ישמור על הפילוסופיה שמלווה אותו מראשיתו במועדון – לעבוד בשקט ובצניעות, לא לקפוץ מעל הפופיק ורק לנסות ולהפתיע. בכל מקרה, הקורונה מציתה דמיון של רבים, אך השאלה האם יש ממש בחלומות?