בכדורגל המודרני קשה למצוא סמלים ואיציק עזוז היה אחד כזה. במשך כמעט שני עשורים של קריירה, הוא שיחק במדי קבוצה אחת בלבד – בני יהודה, במדיה גם זכה בשני גביעי מדינה ונחשב לאחד השחקנים שיותר מזוהים עם המועדון משכונת התקווה. אחרי שפרש לפני קרוב לשנתיים, הוא מונה לתפקיד מנהל הקבוצה, אך הועזב לאחר חוסר תיאום בנוגע לדרישות התפקיד ומאז הוא מחוץ לכדורגל. עזוז הגיע לפודקאסט "שיחת היום" של ONE ושוחח עם תומר חבז וגידי ליפקין על הכל.
עזוז סיפר על עזיבת תפקיד מנהל הקבוצה מנקודת מבטו, מדוע התאכזב מהמועדון בו גדל והעביר מסר למקבלי ההחלטות. בנוסף, חשף את המשבר שחווה לאחר הפרישה, תקופת הדיכאון שחווה ואיך יצא ממנה. עוד סיפר שחקן העבר על הדרך בה ירצה לחזור לכדורגל, הקבוצות הגדולות שהתעניינו בו בתקופתו כשחקן ומדוע זה לא יצא אל הפועל, הבישול למספרת של אלירן עטר והאהבה שלו למוסיקה, כולל ביצוע מיוחד על הגיטרה במהלך הפודקאסט.
על החיים כיום: "אני מנהל בית קפה של חבר שלי, הכדורגל חסר לי. הייתי רוצה לעבוד עם ילדים, לגדל את הדור הבא של השחקנים. לא במסגרת קבוצתית או תחרותית, אלא יותר משהו שהוא בסגנון של אקדמיה. צריך לעשות מעשים בשביל להיכנס לשם, אני על זה, לבנות את עצמי מחדש ולחזור לעולם הכדורגל. להיות עוזר מאמן אולי מעניין אותי, אבל אימון של קבוצה בוגרת זה לא מתאים לי וזה לא אני. יש לי הרבה מה לתת לדור הצעיר ולשם אני חותר".
איציק עזוז (יונתן פדרבוש)הפרידה מבני יהודה: "הדברים לא הסתדרו כמו שרציתי ולא כמו שהם רצו אני מניח. כשהגעתי כמנהל קבוצה, הגעתי לכוורת די מבולגנת, עם אנשים קצת חסרי ניסיון. הכול היה נראה לי מאוד מעורבב ודי הלכתי לאיבוד. גם לי יש אחריות, אני לא מפיל את כל האשמה עליהם. הם מבחינתם לדעתי ראו אותי כאחד עם אגו וזה לא היה בכיוון והיה חוסר התאמה בציפיות. הכל התחיל ורוד ואחרי כמה חודשים ביקשתי שיוסיפו עוד ידיים עובדות. הייתי צריך לעצור את הדברים בזמן ולא עשיתי את זה. הציפייה הייתה שאשמש כמנהל קבוצה, אבל לא ידעתי מה מנהל הקבוצה הקודם עשה. הדברים התגלגלו, נוצרו כל מיני תאקלים או דברים שלא עבדו עם ציוד".
"זה התפוצץ לא טוב, קיבלתי שיחה מהמנכ"ל שאמר לי שיש חוסר שביעות רצון ואני מוזמן לשימוע. אני חושב שהדרך הייתה לא מכבדת, אבל לא הופתעתי. הדברים לא הלכו חלק, חשבתי שבסוף העונה זה יכול להיגמר, אבל לא חשבתי שזה ייקרא באמצע העונה. עד היום לא קיבלתי אס אם אס או שיחה מאלירן עובד והרגשתי כמו איזשהו מישהו שבא לחודש. אני רוצה להעביר מסר למקבלי ההחלטות: החלטתם לסיים עם מישהו את העבודה? תנו לו את הכבוד, תסבירו בצורה יפה. היום לא יוצא לי להגיע למשחקים, אבל מסיבות טכניות. אני תמיד עוקב ומתעניין, כי זה בדם שלי ותמיד ארצה בהצלחת הקבוצה אפילו שנפגעתי. אין לי שנאה לאף אחד, הרגשתי קצת השפלה או חוסר הערכה, אבל אנחנו מתקדמים".
איציק עזוז מניף את גביע המדינה עם בני יהודה (רדאד ג'בארה)הקריירה שלו: "אני גאה בקריירה שלי: לשחק בקבוצה אחת במשך כל הקריירה זה משהו שכבר אין אותו. חוויתי הכול עם הקבוצה והסוף היה הדובדבן: אם לא שני הגביעים, אולי הייתי אומר שהקריירה היא פספוס. היו כמה גישושים מקבוצות גדולות בתחילת דרכי כמו מכבי חיפה והפועל ת"א אבל זה נפל בין הכיסאות כי גם תג המחיר שדמאיו הציב בזמנו היה גבוה. שחקני בית זה משהו שאתה צריך לשמור עליו ואם אתה לא מקבל עליהם מספיק כסף, אז אני יכול להבין את האינטרס שלו להשאיר אותי".
הקושי אחרי הפרישה: "זה קשה מאוד. יש כאלה שזה עובד להם חלק והם נכנסים לאיזשהו תפקיד. חשבתי שהכנתי את עצמי ליום שאחרי, אבל המציאות הכתה בי והבנתי שאני לא מוכן בכלל. עשיתי תואר בחינוך וחברה, חשבתי שאני די מוכן והיו אנשים שאמרו לי: ‘כשתפרוש נהיה ככה וככה’, אבל ברגע שאתה פורש כולם נעלמים. מאז שפרשתי עברתי המון טלטלות: ניסיתי להיכנס לכל מיני עסקים וחשבתי שכן יוכלו להצליח אבל לא הבשילו. הייתה לי תקופה מאוד טובה בשדה התעופה, אבל זה נגמר. זו הייתה תקופה אפלה: אתה מרגיש אבוד, שאתה לא שווה שום דבר ושכל מה שעשית עד היום נמחק".
איציק עזוז (יונתן פדרבוש)"אין ברירה ואתה צריך להמציא את עצמך מחדש. זה סוג של דיכאון, ייאמר לזכותי שאני תמיד אופטימי והמשפחה עזרה לי. אתה מרגיש די לא שווה או חסר ערך, אבל זה תקופות שאתה צריך לעבור. אף פעם לא נשאבתי לזה, אבל כן היו ימים דיכאוניים. היום אני בתקופה אחרת ובחודשים האחרונים אני מרגיש שדברים מתחילים לזוז. נפתרתי מכל מיני הרגלים רעים שהיו לי ואני לא נכנס לזה. אני לא מצטער על כלום, זה משהו שהייתי צריך לעבור כדי להבין ולהעריך את החיים. לפני כמה חודשים חליתי במחלת הנשיקה וזו הייתה הכאפה המצלצלת: הייתי שבר כלי לכמה שבועות טובים. היום אני מבין שאם לא תדאג לעצמך אף אחד לא ידאג לך".
האהבה למוסיקה: "הגיטרה היא התרפיה בשבילי. בימים שהייתי נשאב בבית, הייתי מנגן וזה היה מחיה אותי. המוסיקה עבורי היא החיים, אני אוהב את כל סגנונות המוסיקה. אני לא כותב שירים, לא ניסיתי, אבל אני אוהב לשיר. עשיתי פעם דואט עם דודו טסה (אוהד בני יהודה) כשעלינו ליגה וזה היה אחד הדברים המרגשים שעשיתי כי דודו הוא אחד האמנים הגדולים בישראל".