קפיטולניק: לא חשבתי לפרוש, חוזר רעב יותר

כמו לכל ספורטאי, ליונתן קפיטולניק היה חלום להופיע במשחקים האולימפיים ולהפוך לאחד מהטובים ביותר בעולם, אלא שהתוכניות השתבשו לו בדרך. בשיאו של המרוץ להשגת הקריטריון לאולימפיאדת פאריס 2024 הוא נפצע בכף הרגל, עבר ניתוח בקרסול ולאחריו עבר שיקום טוב, אבל בגלל שמיהר לחזור לאימונים ועבד חזק הופיעו כאבים שהגבילו אותו. למרות הפציעות החוזרות ברגל, הוא התעקש להמשיך ולהתאמן וקיווה שזה יעבור.

גם כשהבין שהוא לא יגיע לאליפות העולם ב-2023 בהונגריה, הוא עדיין לא עצר לנוח. בחורף 2024 יונתן עדיין האמין שהוא מסוגל להגיע למשחקים האולימפיים בקיץ בצרפת, ולכן המשיך לרדוף אחרי המטרה גם כשהגוף עדיין לא היה מוכן באמת לחזור לתחרויות. לכן הוא לא הגיע גם לאולימפיאדת פאריס 2024. רק אחר כך, כשישב בבית, הקופץ לגובה הבין שהוא צריך להחלים באופן מלא - וסימן לעצמו ביומן יעד רחוק יותר, להגיע לאליפות העולם בטוקיו 2025 חזק ובריא.

והנה, הגיע הרגע. השבוע יונתן קפיטולניק יתייצב בפעם השנייה לאליפות העולם לבוגרים. הוא לא היה מוכן להתקדם עד שהגוף לא יחלים לחלוטין, ועכשיו הוא בריא ומלא מוטיבציה להוכיח שהוא עדיין שייך לטופ העולמי. הופעת הבכורה שלו בתחרות העולמית הסתיימה כאשר הישראלי דורג במקום ה-11 באורגון 2022, את אליפות העולם הקודמת בבודפשט הוא פספס כאמור - אבל כעת הוא יחזור לבמה הגדולה מכולן וינסה ללכת עד הסוף.

יונתן קפיטולניק. מגיע בפעם השנייה לאליפות העולם (רועי כפיר, איגוד האתלטיקה בישראל)

“אני מאמין שאני במקום טוב מבין כל הקופצים בעולם, שאני בין 12 החזקים בתחרות ושאני מסוגל לעלות לגמר שוב”, אמר יונתן קפיטולניק לקראת התחרות בראיון מיוחד ל-ONE. “הפעם אני מגיע בכושר ועם ניסיון, לא כמו בפעם שעברה בארצות הברית. אני עוד רענן ורעב להתחרות ולהפציץ, אני במצב פיזי טוב ובכושר מעולה, ואני רק רוצה כבר להתחרות”.

שנת הקאמבק של הקופץ לגובה

קפיטולניק נמצא בין המדורגים גבוה באליפות העולם הקרובה, אחרי שקבע השנה תוצאה של 2.27 מטר שהביאה אותו למקום הרביעי בליגת היהלום ולמקום הראשון באוניברסיאדה. יחד עם זאת, הוא עדיין רחוק משיא ישראל שעומד על 2.36 ונקבע על ידי קונסטנטין מטוסביץ' לפני 25 שנה ועדיין צריך להוכיח את עצמו גם בתחרויות גדולות. גם שנת הקאמבק שלו לא הייתה ממש יציבה - אומנם תוצאת השנה של יונתן עומדת על 2.31 מטר, שהיא למעשה שיאו האישי החדש, אבל זה נקבע אי שם בסוף ינואר השנה, ומאז הייתה לו ירידה קלה בחודשים האחרונים והוא התקשה לחזור עליה בגלל עומס.

“הייתה לי תקופה ארוכה עם רצף של תחרויות והסתובבתי בהרבה מדינות, כך שלא היה לי הרבה זמן לשבת במקום אחד, לנוח, להשתפר בנקודות החלשות, להתאמן כמו שצריך ולהגיע מוכן לתחרות הבאה", אמר האתלט ממכבי תל אביב. "אחרי גראנד סלאם ירושלים לקחתי הפסקה ואמרתי שעדיף לשבת ולהירגע קצת כדי שאגיע מוכן לאליפות העולם בטוקיו. עשיתי את זה כי אני יודע שלא הצלחתי להגיע מוכן לתחרויות האחרונות, לכן עשינו הפסקה והאימונים פתאום גם עבדו נהדר”.

יונתן קפיטולניק. מדורג גבוה באליפות (IMAGO)

על מה בעיקר שמת דגש באימונים האחרונים?
“עבדנו על דברים קטנים ובעיות שיש לי, דברים שהתפתחו תוך כדי התחרויות. היינו צריכים קצת ללמוד מהתחרויות ולתקן. לא ממש היה לי זמן לזה בחודשים האחרונים ברצף התחרויות הארוך שהיה לי, עד שהחלטתי לעצור בשבועות האחרונים ולהקדיש את הזמן רק לאימונים. אני בא חד ליפן”.

אחרי העונה הארוכה שעברת והדעיכה בקיץ, האם הפעם נראה ממך יכולות גבוהות?
“עונת הקיץ הייתה דבר טריקי, כי היא התחילה חזק, המשיכה חזק, ולאט לאט נתקעה בגלל העומס של הטיסות והתחרויות - אבל אם לוקחים את תחילת עונת הקיץ, שבה הייתה לי הכנה טובה ומרווח בין תחרויות, הייתה לי יכולת ממש טובה. עכשיו אני בכושר פיזי טוב יותר ממה שהייתי בקיץ. יש עדיין דברים קטנים שאין לדעת באמת איך הצלחנו לשפר אותם עד שנגיע לתחרות עצמה באליפות העולם, כי בתחרויות אני מתנהל קצת אחרת, לאו דווקא בכוונה, ואני לא רץ או קופץ באותה צורה, אבל לפעמים דווקא מההתרגשות אני מוציא מעצמי יותר. בקיצור, אין לדעת מה יהיה אבל אני בראש חיובי”.

כרגע, בכושר הנוכחי, איזה גובה אתה מאמין שאתה מסוגל לעבור?
“אני מרגיש שאני יכול לעשות מעל 2.31 מטר. כשאגיע לגמר, אני מאמין שאם התנאים יסתדרו, אקפוץ מעל זה, ככה שאצליח גם לשבור את השיא שלי וגם להתמודד עם החזקים באמת”.

יונתן קפיטולניק. מרגיש שהוא יכול לשבור את השיא שלו (אס"א ישראל)

בגלל הפציעה שעברת, אתה מרגיש שיש לך עדיין איזה פער להשלים מיתר הקופצים?
“אני לא חושב שיש איזה פער להשלים. מבחינת כושר, אפשר לספור על כף יד אחת את החזקים ממני. יש אנשים שכרגע מבוגרים ממני וחזקים יותר ממני, אבל אין באמת הבדל משמעותי ביני לבינם, חוץ מהעובדה שהם יותר מוכנים וכנראה עבדו על דברים קטנים, ואולי גם לא איבדו שנתיים של פציעות, ולכן הם אולי התקדמו יותר ממני. בכל אופן, אני מאמין שזה עניין של זמן עד שהדברים יסתדרו גם אצלי. כשאתה מסתכל על הטובים ביותר בעולם, כולם בסביבות גיל 29-30 כי זה לוקח זמן לצבור ניסיון בקפיצה לגובה, אם כי אני מאמין שאגיע לשיא שלי הרבה לפני גיל 29-30. אני בדרך הנכונה, גם עכשיו אני כבר במקום טוב”.

אומנם אתה עדיין צעיר יחסית, כמו שאמרת, אבל אתה מאמין שתוכל לאיים על שיא ישראל בעתיד?
“שיא ישראל הוא נורא איכותי וחזק. 2.36 זה גובה ששווה מדליית זהב באליפות העולם האחרונה וגם מדליית זהב במשחקים האולימפיים האחרונים. גם אם זה לא ממש ריאלי השנה, אני מאמין שזה רף שאני אגיע אליו. אני בטוח שאת השיא הנוכחי שלי אני אשפר עד לסוף הקריירה שלי. ביום טוב שלי? אי אפשר לשלול שזה יגיע, אבל כרגע אני לא מכוון לשם. יש לי עוד הרבה לעבור ואני עוד רחוק מהמקסימום שלי, במיוחד כי אני אחרי שנתיים שלא עבדתי בהם כמו שרציתי. כשאני אהיה מוכן, וזה עניין של זמן, לעשות 2.37 מטר זה לא משהו שהוא בגדר בלתי אפשרי עבורי. גם 2.40 מטר זה משהו שאני מאמין שאגיע אליו בשיא הקריירה שלי, אבל שלב שלב”.

הילד התבגר

קפיטולניק בן 22 והוא כבר ממש לא אותו הילד שפרץ בסערה עם הזכיות באליפות אירופה עד גיל 20 ובאליפות העולם עד גיל 20. המעבר מנער מבטיח לקריירת הבוגרים לא הייתה קלה עבורו.

יונתן קפיטולניק ברגע פציעה. עבר רגעים לא פשוטים בדרך (רויטרס)

“המעבר בין הנוער לבוגרים קשוח”, שיתף הקופץ לגובה הישראלי. “רק סיימתי נוער, פתאום אתה מתמודד עם החזקים ביותר בעולם וזה לא פשוט. אני אוהב להיות הקופץ הכי חזק בכל תחרות ויודע איך זה מרגיש - ואז פתאום אני מגיע לסיטואציה שאני לא הכי חזק באותה התחרות, וזה קצת מוריד אותך לקרקע, לכן קשה לעשות את המעבר זה. עם הזמן הבנתי שאני לא תמיד אהיה מהטובים ביותר בכל תחרות וזה בסדר, אבל בשנה הראשונה שלי בבוגרים היה לי קשה לראות אנשים קופצים לגבהים של 2.36 או 2.37 מטר ואני לא שם”.

עד לא מזמן, קפיטולניק היה נוסע באוטובוסים לאימונים, מגני תקווה עד לתל אביב, כך שהוא לא איזה טיפוס מפונק. “היו לי תקופות באוטובוסים, אבל בגלל שעברנו להתאמן בערב אז לרוב אני מצליח 'לעקוץ' את האוטו של ההורים”, אמר בחיוך. “לנסוע באוטובוס זה לא עניין רציני, זה בקטנה. אם יש לי אימון, אני אעשה כל מה שצריך כדי להגיע אליו. תבין, אני עושה ספורט כי אני אוהב את זה, אוהב את הסביבה שאני נמצא בה ונהנה מזה. אם זה אומר שאני צריך להגיע באוטובוס, אז אני אקח אוטובוס. אם צריך לנסוע באופניים או ללכת ברגל, זה מה שיהיה. אם צריך רכבת או לטוס למקום מסוים, אעשה מה שצריך לעשות ואגיע גם לשם”.

ואתה מסתדר כלכלית?
“אני בלי ספונסרים, אבל כרגע הראש שלי עסוק בספורט יותר מאשר בזה. לא התחלתי להתאמן בשביל הכסף, אני לא ממשיך בגלל הכסף. אני אוהב להתחרות, מחפש כל הזדמנות להתחרות ולדחוף את עצמי כמה שיותר גבוה, ואני מאמין שהעניין הכלכלי יסתדר עם הזמן. עם כל הכבוד לאתלטיקה, זה לא כדורגל ואין לי איזה חוזה גדול, אבל אני שמח בחלקי והכי חשוב זה שאני רוצה לייצג את המדינה שלי על הצד הטוב ביותר”.

יונתן קפיטולניק. במצב פיזי טוב יותר משהיה בפעם הקודמת (חגי מיכאלי)

מבחינה מקצועית, כבר הופעת במעמד של גמר באליפות העולם. זה חישל אותך?
“זה ביאס אותי שבאליפות העולם הקודמת שלי לא הצלחתי להגיע למקומות הראשונים ולהתמודד על מדליה. מצד שני, ידעתי מראש שיש לי עוד עבודה, שלא הייתי בשיא שלי בכלל ושהיה לי עוד מקום להשתפר. שלוש שנים אחרי, אני עם שיא אישי יותר טוב, במצב פיזי יותר טוב ועם יותר ניסיון. בפעם שעברה הגעתי אחרי גיל נוער ובאתי יותר ממקום שאומר 'אני רוצה לנסות למצוא את המקום שלי, לחוות את החוויה וללמוד מזה'. הפעם אני מגיע עם יותר ניסיון וידע של מה אני צריך לעשות ואיך. אני מוכן יותר, אני אצליח להתמודד עם זה יותר טוב, ואני כבר לא בא ללמוד אלא בא לעשות את הכי טוב שלי. עם הניסיון שצברתי וזה שהייתי בחוץ שנתיים ודברים שלא הסתדרו, אני רעב למעמד הזה”.

הפעם התחרויות יתקיימו באצטדיון בטוקיו שבו היו המשחקים האולימפיים. זה מעלה את רף ההתרגשות לחזור למקומות כאלה, כמו להתחרות באליפות העולם ועוד באחד מהאצטדיונים הנחשבים ביותר?
“זה מאוד מרגש להיות באצטדיון שהייתה בו האולימפיאדה, אבל אני לא מתעסק בפרטים הטכניים האלה. בראש אני מתכונן לתחרות ורוצה להגיע אליה הכי טוב שאני יכול. אני עדיין במחשבות על האימונים שלי לפני התחרות. כשהכל ירד וארגיש את ההתרגשות והמתח בכניסה לאצטדיון, זה יהיה מעניין ומאתגר. כרגע, רוצה להגיע לשם בידיעה שאני בא הכי מוכן שאפשר”.

כמה זה אכזב אותך לפספס הופעה במשחקים האולימפיים בגלל הפציעות?
“זה נורא מתסכל. אתה עובד קשה, מגיע למקום מסוים בקריירה ורוצה לעשות משהו גדול, אבל כלום לא מסתדר לך. אתה עושה ניתוח, זה הולך טוב, אבל הדברים עדיין לא מסתדרים לך בדרך. אתה נורא מתוסכל עם עצמך, אתה לא מבין למה זה לא מצליח ולמה אתה לא בריא כמו פעם. אבל למדתי מזה הרבה וגם מהמאמן שלי אנטולי שפרן. למדתי איך לשמור על עצמי, איך להישאר בריא יותר ואיך להכין את הגוף כדי שיחזיק במשך עונה שלמה. זה משהו שהיה חשוב ללמוד, אני שמח לפחות שלמדתי מזה משהו להמשך. הנה, עברתי שנה בריאה, כמעט ללא כאבים ובלי שום דבר רציני. אומנם לא הייתי רוצה לעבור את זה ואני לא שמח שעברתי את זה, אבל אם לקחתי את הטוב מהסיטואציה הזאת - אז אני מרגיש שזה לא היה זמן מבוזבז”.

יונתן קפיטולניק. לא היו מחשבות על פרישה באף שלב (שחר גרוס)

בתקופה הקשה של הפציעות, כשאתה לבד בבית בזמן שכולם מתחרים, היו לך מחשבות שאולי כבר לא תחזור להתחרות?
“לא. ידעתי מה אני שווה בתקופה ההיא, לא חשבתי על פרישה או משהו כזה. רק חשבתי 'אוקיי, גם אם השנה לא אעבוד, מה אני עושה הלאה? חשבתי שאגיע למשחקים האולימפיים, הפציעות זה מה שמונע ממני להגיע, אז אני אלמד איך לא להיפצע. אין בשביל מה לבוא ולעבוד כל כך קשה, אם זה יהרוס לי ולא אהיה בריא בהמשך'. כלומר, ראיתי בזה חלק מהלמידה, שזה עוד שלב בהתקדמות של הקריירה”.

תגיד את האמת, צפית במשחקים האולימפיים בפאריס מהבית או שכיבית את הטלוויזיה ואמרת לעצמך 'אם אני לא שם אז עדיף לא לראות'?
“לא כיביתי שום טלוויזיה. תמיד אני רואה את המשחקים, כי גם כספורטאי אני נהנה מזה וגם כאדם אני נהנה מזה. תמיד נורא אהבתי ספורט ואתלטיקה, ובמיוחד אהבתי לראות את נבחרת ישראל מגיעה להישגים, אז עודדתי מהבית. מצד שני, זה דווקא הגביר את הרעב אצלי לבוא ולהפציץ. אמרתי לעצמי 'אני אעבוד חזק יותר ואגיע לשם'. עונת החורף שלי הייתה טובה, הגעתי לאליפות אירופה ולאליפות העולם, שברתי את השיא שלי, ניצחתי באוניברסיאדה, ועכשיו אני מבין שאני מסוגל להגיע למקומות האלה שוב, אז לא באמת עצרתי”.

טיפוס מחושב

יוני הוא טיפוס קצת שונה בספורט הישראלי. בחור צעיר שהכישרון שלו התגלה בגיל מאוחר יחסית, ולמרות זאת הוא הפך לספורטאי מקצועני שהצליח להגיע רחוק ולקטוף תארים שאתלטים רבים חולמים עליהם. בשביל להתחרות ולנצח באוניברסיאדה, הוא היה חייב להיות רשום כסטודנט או לקחת חלק במסלול אקדמאי, ומסתבר שהוא אכן התחיל ללמוד במסלול דו-חוגי לתואר במדעי המחשב ומדעי החיים. אפשר לומר שהוא טיפוס מחושב.

יונתן קפיטולניק. טיפוס שונה בספורט הישראלי (רועי כפיר, איגוד האתלטיקה בישראל)

“כן, אני סטודנט ולומד לתואר ראשון”, שיתף קפיטולניק. “זה משהו שלפעמים נותן לי הפוגה ומנוחה מהמחשבות על הספורט אז זה דבר טוב ומעניין. אני אוהב את מה שאני לומד ועושה, וזה גם יוצר שילוב טוב עם הספורט. יש הרבה דברים שאני חושב לעשות בעתיד, אבל נשמור את זה ליום שאחרי הקריירה הספורטיבית. יש לי עוד הרבה מה לעבור קדימה, אז בינתיים אני לומד בכיף ואין לחץ”.

איך הרגשת עם הזכייה שלך במדליית הזהב באוניברסיאדה?
“לא הופתעתי מזה במיוחד. הגעתי לשם עם התוצאה החזקה ביותר מבין המשתתפים והייתי בין המנוסים שם, אז הגעתי כפייבוריט. כמובן שבספורט הכל יכול לקרות, אבל ידעתי שאם אצליח לעשות את הטוב ביותר שלי, אנצח. צריך גם לדעת איך לא להילחץ מזה שאתה פייבוריט, אלא לתעל את זה למשהו חיובי ולומר לעצמך 'אני הולך להראות מה אני שווה'. אומנם לא הכל הלך חלק שם, אבל הגעתי לאותו היעד שרציתי וזכיתי בזהב. האמת שזה שחרר אצלי משהו, אחרי תקופה ארוכה שלא הייתי בבמות הכי גדולות, ושמחתי שהצלחתי לבוא לידי ביטוי ולעמוד בראש הפודיום. זו הייתה תוצאה יפה וניקוד טוב לדירוג העולמי. מעבר לזה, זה הוכיח לי שאני עדיין קופץ טוב ומסוגל להיות במקומות הגבוהים ביותר. זה נתן לי תקווה”.

איך זה לייצג את מדינת ישראל בתקופה כזאת?
“יש לזה הרבה משמעות, במיוחד בשנתיים האחרונות, כי יש מצב שהוא לא נעים כרגע במדינה. גם בעולם יש כאלה שפחות אוהבים אותנו, אבל אנחנו באים להראות שאנחנו עדיין כאן ועדיין חזקים, ולא נפסיק בגלל שיש מי שמנסים לדרוך עלינו. כשאני מתחרה אני חושב על זה. אני יודע שיש בבית לא מעט אנשים שלא חווים ימים טובים במיוחד, ויש משמעות לזה שאני מתחרה גם בשבילם. הלוואי שאצליח לתת להם איזו שמחה קטנה בלב או שאצליח לעזור להם להסיח את הדעת מהאזעקות ומהרעש של המלחמה. זה מה שדוחף אותי בתקופה כזאת להצליח עוד יותר”.

יונתן קפיטולניק. הרבה משמעות לייצג את ישראל בתקופה הזו (איגוד האתלטיקה)

עד כמה המלחמה השפיעה עליך?
“בזמנו נתקעתי בחו"ל בתקופת המלחמה וזה היה די מדאיג. גם כשהייתי באימונים בארץ, יצא לי להיות במצבים שהאזעקות תפסו אותי כמו כולם. אתה רואה את החיים סביבך ואת האנשים סביבך, איך זה תופס את כולם, ואתה שומע סיפורים של חברים שאתה מכיר טוב ואתה לא יכול להישאר שקט אחרי זה. קשה להמשיך ככה את היום-יום מבלי שזה לא יגע בך. אז זה משפיע עליי, אבל אני מנסה לא לתת לזה להוריד אותי, אלא דווקא להרים אותי ולגרום לי לתת את הכל בשביל האחרים בארץ, במסגרת התפקיד שלי. אני רוצה לדחוף יותר מעצמי למען המדינה שלנו. הלוואי שאצליח”.