בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דן בערעור שהגיש אלירן עטר נגד מכבי תל אביב, ובפסק הדין קיבל חלק מטענותיו ודחה אחרות. הערעור כלל דרישה לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, קיזוז שכר שלא כדין וכן הפרשי שכר. את התובע ייצגו עו״ד שי אליאס ועו״ד ענבר בר, את מכבי ייצגה עו״ד יעל רובינשטיין. לבסוף נקבע שהקבוצה תצטרך לשלם לחלוץ 65,975 ש”ח, מהסכום הזה יקוזז 15,000 דולר שהוענק לשחקן בזמנו כמענק אליפות.
כמו כן, בעקבות הטעות בפסיקה לגבי פיצויי הפיטורים, שחקנים נוספים יגישו ערעור על פיצויי הפיטורים, כאשר קבעו שהפרשה לפנסיה לא הייתה חוקית, אבל למרות זאת לא מתערבים באישור התמ״ת, וזה בניגוד לחוק כי הצהירו לתמ״ת על הפרשות חוקיות. על כן, כ-20 שחקנים אמורים להגיש בקשה לפיצוי פנסיוני בגובה 70 אלף שקלים, לשבע שנים. אם מכפילים את הסכום זה מגיע למספר אדיר של כ-9.8 מיליון ש"ח, כמעט 10 מיליון שקלים.
הרקע העובדתי כפי שהובא בפני בית הדין: עטר חתם ב-29.8.2017 על הסכם עבודה לשתי עונות עם אופציה לעונה נוספת. בחוזה הוגדרה משכורת בסיס בדולרים, 325,000$ נטו לעונת 2017/18 (חולקה לתשלומים ל-9 חודשים), ו-390,000$ נטו בעונות הבאות ככל שתמומש האופציה (חולקה ל-12 תשלומים של 32,000$ נטו לחודש). לצד השכר נקבעו תמריצים: תשלום של 1,000$ נטו לכל נקודת ליגה (עד 60 נקודות), מענקי הישגים קבוצתיים, רכב או סכום חליפי וכן כיסויים ביטוחיים.
עו"ד שי אליאס (רדאד ג'בארה)בחוזה נכללו גם הוראות מפורטות לגבי פיצויי פיטורים והפרשות סוציאליות: סעיף 9.2 התייחס להפרשות לפיצויי פיטורים (העברה של 2,916 ש”ח לחודש לקופת פיצויים לבחירת השחקן); סעיף 9.3 דיווח על מנגנון להפרשות פנסיוניות, וקבע כי ההפרשות יתבצעו משכר של 35,000 ש”ח.
עטר טען בבית הדין כי הניכויים שביצעה מכבי מהשכר אינם חוקיים: הם פוגעים בזכויות הקוגנטיות של העובד לגבי פיצויי פיטורים והפרשות לפנסיה; שניכוי תשלומי ביטוח אובדן כושר עבודה נגדי את הוראות חוק הספורט; וכי תשלומי נקודות הליגה היו אמורים להוות חלק מהשכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. בנוסף נטען כי השכר ששולם בפועל היה נמוך ממה שסוכם.
מכבי עמדה על כך שההסדר בחוזה נעשה בהסכמת הצדדים, וכי החוזה הנו נספח להסכם אחיד שמחדד זכויות וחובות; עוד נטען כי קיימת התניית סילוק תביעות והשתת המועדון שהשחקן הוא זה שיזם את סיום היחסים ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. כמו כן טענה הקבוצה שסכומי הניכויים נעשו כדין וכי תשלומי נקודות הליגה הם תמריץ מותנה ולא שכר קבוע. במסגרת ההגנה הועלו גם טענות מוקדמות לסילוק התביעה על הסף בנימוק של חוסר יריבות או חוסר סמכות עניינית.
אלירן עטר (לילך וויס-רוזנברג)ביחס לטענות המקדמיות קיבל בית הדין את תיקון כתב התביעה שבו צוינה הנתבעת הנכונה שותפות מכבי תל אביב, וקבע כי אין מקום לדחות את התיק מחוסר יריבות. כמו כן דחה בית הדין את ההסתמכות על מוסד הבוררות של ההתאחדות בכל הקשור לזכויות הקוגנטיות, וקבע כי כיום סמכות הדיון בעניינים כאלה היא של בתי הדין לעבודה.
לבחינת מהות התביעות קבע בית הדין מספר החלטות חשובות. ראשית, טענת התובע שהתשלומים בעד נקודות ליגה מהווים חלק מהמשכורת הבסיסית נדחתה: נקבע כי תשלומים אלה מותנים בתנאים ובמאמץ קבוצתי, לכן אינם משמשים כשכר קבוע לחישוב פיצויי פיטורים, החלטה הנתמכת בפסיקה קודמת שנזכרה בפסק הדין.
בסוגיית פיצויי הפיטורים הבהיר בית הדין כי הסדר שבו הוסכמה ההפרשה לקופת הפיצויים שתיגרע מהשכר יכול להיות תקף אם הוא עומד בתנאי סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים, וכך היה המקרה לפי המוצג בתיק. מכבי הציגה לאשור נספח עם חתימת הממונה לפי סעיף 28, ולבית הדין לא הוצגו ראיות מספקות להסדרת התובע כי האישור שניתן אינו תקף. מאחר שהתובע לא הוכיח את טענותיו לגבי תוקף האישור או לוח זמנים מניח, נדחתה תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים.
עו"ד שי אליאס (שחר גרוס)לעומת זאת, ובנקודה החשובה ביותר עבור התובע קיבל בית הדין את טענת עטר בנוגע לכך שמכבי קיזזה את חלק המעביד של ההפרשות הפנסיוניות משכרו באופן שלא כדין. בית הדין בחן את נוסח החוזה, את הצו ההרחבה הפנסיוני ואת אופן המימוש בפועל, וקבע כי למרות שהבסיס להפרשות נקבע בחוזה כ-35,000 ש”ח והניכויים בוצעו מתוך סכום זה כדין מבחינה פורמלית, מכבי לא הייתה רשאית להעביר את חלקה הכספי של המעסיק על חשבון השחקן. על כן נפסק שעל המועדון לשלם לתובע סך של 65,975 ₪, גובה שנקבע כחלק המעביד שלא שולם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שסיום העבודה ועד מועד התשלום.
טענת התובע בנוגע לניכויים של דמי ביטוח אובדן כושר עבודה נדחתה. בית הדין דן בסעיף 7 לחוק הספורט ומצא כי האיסור לגבות דמי ביטוח אינו חל על ספורטאים שמשכורתם עמדה על שכר מינימום "לפחות". בנוסף, התובע לא הצליח להוכיח שההפקדות כללו הפרשות בשיעור 2.5% כפי שנטען. לפיכך לא הוענקה לו פיצוי בגין ניכויים אלה.
גם התביעה להפרשי שכר נדחתה: בית הדין ציין כי התובע התעלם מניכויי השכר המותרים בחוזה וכי לאחר ביצוע ההפרשות הפנסיוניות מתוך סכום 35,000 ש”ח נטו עמד השכר בסך הרשום על כ-126,000 ש”ח לחודש ולא כפי שמציין התובע. בית הדין הדגיש שלא ניתן לפסוק פיצוי כפל על רכיבים שמוסדרים בחוזה, ולכן דרישות נוספות עלו כ"סעד חופף" ונדחו.
אלירן עטר (באדיבות בני יהודה)בית הדין בחן גם את טענות הקיזוז של מכבי ואפשר לקבוצה לקזז מהסכום שנפסק את המענק ששולם בעד זכייה באליפות (15,000$) שכן נשלם לתובע בתקופה בה לא היה מועסק. מנגד נדחה ניסיון הקבוצה לקזז תשלומי שכר לחודש ינואר משום שהסכם סילוק התביעות נחתם בפברואר; כל עוד לא בוטל חוזה העבודה בהסכמה, התשלום היה מחויב.
בית הדין דן בקצרה בעדויות ובטענת התובע כי מכבי כפתה עליו את סיום ההתקשרות, אך מצא כי ראיותיו של התובע לגבי נסיבות הפיטורין ונסיבות החיפוש אחר קבוצה חלשות ולא עקביות, ובהתאם לכך לא ייחס משקל לטענה זו. בית הדין ציין כי התובע חתם באותו יום על הסכם לשחק בבית״ר ירושלים (5.2.20), וסימן כי נראה כי היה עניין של הסכמה משותפת, ולא פיטורין חד-צדדיים.
לסיכום, פסק הדין הוא מעורב: התביעה לתשלום פיצויי פיטורים והפרשות שונות נדחתה ברובה, אך לגבי טענת התובע על קיזוז לא כדין של חלק המעסיק בהפרשות הפנסיוניות נתן בית הדין צו תשלום, 65,975 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ומשם אפשר לקזז את המענק על האליפות בסכום שהתקבל בפועל. חרף הפער בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק, בית הדין נמנע מלהטיל הוצאות על התובע, בהתחשב במורכבות מערך ההסכמים ובקושי בפירוש נוסח החוזה.
פסק הדין מדגיש נקודות חשובות לגבי יחסי עבודה בעולם הכדורגל: סעיפים בחוזים שמנוסחים באופן המבהיר את היקף ההפרשות והאחראיות לכיסוי ההפרשות עשויים להכריע במחלוקות כלכליות בין שחקנים למועדונים; יחד עם זאת, בתי הדין לא יאפשרו פגיעה בזכויות סוציאליות קוגנטיות ללא בסיס חוקי מוצק. במקרה של עטר, התוצאה היא תזכורת גם למועדונים וגם לשחקנים על הצורך בהסכמות ברורות ותיעוד מקיף של אישורים מנהליים כאשר מבוצעים הסדרים חריגים לגבי פיצויי פיטורים והפרשות פנסיוניות.