אוסמן דמבלה הוא מסוג השחקנים שמילים לא מספיקות כדי להסביר אותם. חד פעמי, בלתי צפוי, בלתי ניתן לפענוח – ולעיתים גם בלתי ניתן לעצירה. בשנה הראשונה בלי קיליאן אמבפה, בלעדיות שלא ניתנה לו בעבר, דמבלה הפך למנהיג של פאריס סן ז’רמן. עכשיו, כשהוא בן 28, הוא ניצב בפני ההזדמנות להפוך לאלמותי באמת: להוביל את המועדון הצרפתי לזכייה ראשונה אי פעם בליגת האלופות.
דמבלה, שמכונה לעיתים "דמבוז", התבקש במשך שנים בברצלונה להיות יציב, בולט ומוביל. זה לא קרה אז. אבל העונה, תחת לואיס אנריקה ובמערכת שבנויה סביבו ולא סביב אמבפה, הוא פורח. "אני שמאלי, אבל את הפנדלים אני בועט ברגל ימין – כי אני בועט טוב יותר", הוא אמר פעם. משפט שמסכם היטב את האישיות יוצאת הדופן שלו. אם מישהו מחפש רעיון לסדרת דוקו בנטפליקס – זה הזמן.
סיפורו מתחיל הרחק מהאורות של פאריס. הוא נולד ב-15 במאי 1997 בוורנון, אך גדל בשכונת לה מדלן בעיר אוורו – אזור ענִי שמאוכלס ברובו במשפחות מהגרים. אביו ממאלי, אמו ממוצא סנגלי-מאוריטני. שם, בתוך הבלגן של רחובות שבורים ומכוניות חונות באלכסון, הוא החל לרקוד עם הכדור. כבר אז, סיפרה אמו פטימאטה, לא היה מוכן להיפרד מהכדור. "הוא היה הולך איתו לכל מקום. כשלקחו לו אותו – הוא פשוט היה בוכה", סיפר מאמנו הראשון, אחמד וחבי.
אוסמן דמבלה (IMAGO)הכישרון לא נבנה באקדמיות יוקרתיות אלא באין ספור שעות של כדורגל רחוב. בגיל 6 בלבד זיהה אותו וחבי, הציע לו להצטרף למועדון ALM אוורו, והילד שאל ברצינות: "יהיה מדים? ויהיה שופט?". זה היה 2009, והילד כבר סחף את כולם באולמות הכדורגל.
עד גיל 13 שמו כבר החל להסתובב ברחבי צרפת. כשעמד לחתום בקבוצת נוער מקצועית, נדרש לקבל החלטה – ראן, קאן, לה האבר או אפילו פ.ס.ז’. בלילה אחד, לאחר התלבטות קשה, הרים טלפון לשכן בבניין שהכיר את משפחתו – והלך עם הלב לראן, המועדון מברטאן. זו הייתה התחלה חדשה למשפחה כולה: האם פטימאטה, אחיו ושתי אחיותיו עברו יחד איתו – והחלום החל להתגשם.
אלא שכמעט הכול התרסק. בקיץ 2015, כשהוזמן על ידי המאמן פיליפ מונטנייה למחנה אימונים עם הקבוצה הבוגרת, עדיין לא קיבל חוזה מקצועני. דמבלה דחה את ההצעה הראשונה של ראן – והמהלך כמעט פוצץ את כל מה שבנה. הצעות הגיעו מהונגריה, מזלצבורג ומבנפיקה, אך לבסוף הוא החליט להישאר – וחתם בקבוצת הבוגרים של ראן.
אוסמן דמבלה מול שחקני ראן (רויטרס)זה הספיק לעונה אחת בלבד. הוא פרח, הבקיע, הרשים, והפך לשם שמדברים עליו בכל אירופה. המאמן הוחלף, אך המהפנט הצעיר מהרחובות המשיך לזהור. "השחקנים לא האמינו למה שהם רואים באימונים", העידו. הקריירה המריאה.
והיום? היום הוא סמל חדש של פאריס סן ז’רמן. אחרי שנים בברצלונה, מלאות פציעות, תסכול וציפיות, דמבלה מצא את מקומו בעיר האורות. אולי דווקא בצל היעלמותו של אמבפה, הוא הפך לדמות המרכזית. לא עוד משלים. דמבלה של 2025 הוא מנהיג, מניע, כוכב. כזה שמריח היסטוריה.
אם יניף את הגביע עם האוזניים הגדולות במינכן, הוא לא רק יתפוס מקום של כבוד באולמות התהילה של פאריס – אלא גם יסגור מעגל של חיים שלמים. מהבורות והחול של אוורו, דרך הדרמות של ראן וברצלונה, ועד ללילה אחד שיכול לשנות את הכל.