בשנים האחרונות לא פעם נבחרת הכדוריד הייתה קרובה להעפיל ליורו, בו משחקות 24 הנבחרות הטובות באירופה. זה תמיד נפל על שער או נקודה שהיו חסרים. הנבחרות הצעירות משתתפות באליפויות אירופה באופן די קבוע, ונבחרת העתודה תשתתף ביורו עד גיל 20 בקיץ הבא ברומניה.
הכדוריד הישראלי רוצה לחזור לקדמת הבמה וייתכן שחן פומרנץ יהיה בין אלו שיביאו אותו לשם בעוד כמה שנים. כיום הוא מאמן במכבי תל אביב, משמש כעוזר מאמן בנבחרת הבוגרים וגם כמאמן נבחרת העתודה. עכשיו הוא זה שבונה את דור העתיד.
חן היה אחד משחקני הכדוריד הישראלים הגדולים. הוא זכה באליפות אחת ושני גביעים בישראל, אבל השיא היה מעבר לים. בגרמניה הוא כיכב בבונדסליגה מול אלפי צופים מידי שבוע, זכה להופיע במשחק האולסטאר הגרמני, הגיע לחצי גמר גביע אירופה, שיחק בספרד ובשווייץ, ותרם לנבחרת ישראל כשחקן - ועכשיו הוא עושה זאת גם מעמדת המאמן.
"אף פעם לא חשבתי על זה ואמרתי 'וואו איפה אני נמצא'. כל הזמן אתה רוצה עוד ועוד ועוד", אמר חן פומרנץ בראיון מיוחד ל-ONE. "באולסטאר הגרמני זה היה השיא, זה גושפנקא שאתה מקבל לזה שאתה באמת שחקן טוב. זה קרה לפני 15 שנה, אבל אי אפשר לשכוח את זה. היה אירוע מדהים. מה הרגע הכי גדול שלי? היו הרבה. במשחק הכל יכול להיות בדקה האחרונה. גולים, אליפויות, תארים - אבל דווקא זה שהצלחתי לשמור על כושר שיא כל כך הרבה שנים, זה ההישג הכי גדול מכל התארים. לעשות קריירה ארוכה של הרבה שנים זה מדהים".
חן פומרנץ (איגוד הכדוריד)שחקן ישראלי בטופ של אירופה
חן פומרנץ בן 41, נשוי להייטקיסטית חצי גרמניה-חצי ישראלית שהיא גם נגנית פסנתר, ולהם שני ילדים. הוא שיחק במצטבר יותר מעשור באירופה. הוא התחיל לשחק כדוריד בארץ ומהר מאוד יצא לחו"ל, עוד לפני שזה היה דבר שכיח. התחנה הראשונה הייתה שווייץ, ומשם עבר לגרמניה.
באותם ימים עידן מימון שיחק בליגה השנייה בגרמניה ואבישי סמולר בליגה הראשונה. פומרנץ הצטרף לסמולר בווצלאר, אחר כך שיחק בגרוסוולשדאדט שהייתה מעצמה למרות שהקבוצה באה מכפר בחבל בוואריה. עם הזמן, הכדוריד עבר לערים הגדולות בגלל התקציבים הגבוהים שהיו שם, אבל זה עדיין נותר זיכרון מתוק עבורו. "כל משחק בבונדסליגה היה מטורף", שיתף חן. "הכדוריד בגרמניה עדיין הטוב ביותר בכל היבשת. בכל משחק יש אלפי צופים ואולמות מלאים. שיחקתי מול 12,000 צופים בדורטמונד. כשיש כמות כזאת של אנשים שקוראים בשם שלך זה עושה צמרמורת".
כשהקבוצה נסגרה, הוא חזר לישראל ב-2016. זה היה למכבי תל אביב בתקופתו של רענן סובל ז"ל, מי שעמד בראש והיה דמות משמעותית במועדון. הצהובים זכו באליפות, גביע ועלו לשלב בתים אירופי שהיה הישג משמעותי. באותם ימים, חן שיחק ביחד עם אחיו גיל והיה נדמה שהכדוריד הישראלי חוזר לפרוח. אלא שבדיוק אז, אביהם עופר ז"ל מת מדום לב בגיל 62.
חן לקח הפסקה קצרה מהכדוריד והתחיל לחשוב מה יהיה הצעד הבא שיעשה. הוא עסק קצת בנדל"ן, אבל רצה גם לתרום לספורט. לפני מגפת הקורונה הוא הקים פרויקט בהייטק שקשור לצד המנטלי בספורט און-ליין. הוא גם פיתח פרויקט נוסף שנועד לעודד ילדים ובני נוער לעסוק בספורט ולכוון אותם לענפי הספורט שיתאימו להם, ואריק זאבי ממשיך אותו עד היום.
תוך כדי, הוא חזר לשחק ברמת השרון, ואז במפתיע החליט לעבור לספרד. "זה היה קיץ. כבר כמעט סגרתי בקבוצה בארץ. ביוני הייתי באילת, הלכתי לגלוש, אני מדבר על העונה הבאה עם רמת השרון ואז מקבל טלפון מספרד בשיחה הממתינה. חזרתי למספר, זה היה חבר ששיחק איתי בגרמניה. הוא סיפר שהיה חסר להם מרכז לקבוצה שמשחקת ליד ולנסיה. הוא שאל אם סגרתי בקבוצה לעונה הבאה, אמרתי 'לא, אבל אני עומד לחתום ברמת השרון', אז הוא שאל אותי אם אני בא לספרד. אשתי הייתה בהריון, זה היה בקורונה, אבל לא חשבנו פעמיים. תוך חצי יום חתמתי על החוזה ועברתי לשחק שם".
פיסונרו ועוזרו חן פומרנץ (צילום: הדר ואן קולא, איגוד הכדוריד)הפריחה המחודשת בספרד
המעבר לספרד שינה אותו. אלו היו שלוש שנים מופלאות. "בפרק ב' סגנון המשחק הספרדי התאים לי כי בגיל מאוחר אתה צריך לשמור על עצמך. הכדוריד הגרמני והספרדי שונה מאוד, ההבדל בין הליגות עצום. המאבקים בין הקבוצות הספרדיות והגרמניות תמיד היו מעניינים ובדרך כלל הספרדים ניצחו. הסגנון הגרמני הוא בעיקר פיזי ועם הזמן הפך גם אנליטי, הספרדי הוא פחות פיזי ויותר יצירתי, קריאטיבי שדורש כל הזמן קבלת החלטות. זה אתגר אותי. על הדרך, למדתי תרבות ספורט מדהימה שסיקרנה אותי".
הספרדים מצאו בו ערך. פומרנץ תמיד היה מנהיג שקט, איפה שלא שיחק. "והם זיהו את זה", הוא ציין. "הם נתנו לזה הרבה מקום בכדוריד הספרדי. בגיל מאוחר היו מי שאמרו עליי בכדוריד הישראלי שאני כבר מבוגר מידי, אבל בספרד דווקא מאוד העריכו את זה. הרגשתי טוב עם זה, שיחקתי שם עד גיל 39, וגם כשפרשתי הם קיבלו את הכל בהבנה. בהתחלה עוד התלבטתי לגבי הפרישה, כי פיזית הרגשתי טוב, אבל הם אמרו לי 'ההחלטה תהיה רק שלך'. הספורט שם הוא נכון, הם שמים את השחקן במרכז, הם חושבים שצריך להיות לו טוב, שהוא צריך לבוא רגוע, לדעת מה הוא רוצה ואיך לגרום לו לחשוב - והבאתי את זה גם לארץ".
כששיחק, חן פומרנץ בדרך כלל היה זה שזרק את הפנדלים ושיחק עם המוח. בספרד, זה בא לידי ביטוי גם מחוץ למגרש. בשנים האחרונות הוא סיים תואר ראשון במינהל עסקים באוניברסיטה הפתוחה, השלים תואר שני בניהול ספורט באוניברסיטה של ריאל מדריד, אחרי שלמד גם מינהל עסקים אוניברסיטד אירופאה. הוא גם סיים קורס בברצלונה על פסיכולוגיית ספורט. בנוסף, יצא ללימודים כדי להפוך למאמן, ובשנה האחרונה הוא למד בפורטוגל קורס מאסטר קואוץ' ופרו, שזו דרגת האימון הכי גבוהה בענף.
ההחלטה לעבור לאימון
מהמסע הזה חן יצא עם ארבע שפות שהוא שולט בהן - עברית, אנגלית, גרמנית וספרדית. חלק מהלימודים שלו הוא עשה בשפה הספרדית, שזה לא דבר קל למי שלא נולד במדינה ושיחק בה רק שלוש שנים. עוד לפני הפרישה, הוא התחיל לחשוב על אימון, מתוך סקרנות ולא כמטרה.
"התחלתי קורס מאמנים ב-2023 אבל לא באמת חשבתי על אימון, פשוט עשיתי את הקורס מתוך עניין כי אני אוהב ללמוד", אמר פומרנץ. "עשיתי ארבעה קורסים, כולל בתחום המנטלי, ועכשיו אני עושה את הקורס המתקדם ביותר וחושב גם על ניהול ספורט. אחרי שפרשתי, התחלתי יותר להיכנס לתחום הזה ולגלות אותו".
עדיין לא עשית ראיון פרישה. למה?
"אף פעם לא הודעתי על זה באופן רשמי. כל הזמן היו דיבורים, עד לפני שנה עוד דיברו איתי על האפשרות לחזור לשחק. בחודש מרץ לפני שנה הייתי בספרד, הלכתי לבקר אותם. אמרו לי 'תביא את הנעליים, יש לנו משחק חשוב, המרכז שלנו נפצע, אולי תעלה במקומו'. הייתי שם, אמרתי להם 'לא, זהו. אני ביציע'. זה קשה. אם אתה לא יכול להיות בטופ, אתה כבר לא שם. אומנם הרגשתי שאני עדיין יכול לשחק מבחינה פיזית, אפילו בנבחרת אני זורק לשוערים קצת ומאתגר אותם, אבל במרץ 2024 החלטתי לפרוש, הרגשתי שאני צריך לעבור לדבר הבא".
פיסונרו ופומרנץ (צילום אלון סגל)מה תזכור מהקריירה הארוכה שלך?
"היה רגע אחד מרגש. כשהילד שלי ראה את המשחק הראשון שלי בספרד, זה היה מטורף, מבחינת אמוציות הייתי במקום אחר. אין שום הרגשה שמשתווה לזה".
מתי הבנת שאתה רוצה להיות מאמן?
"אחרי שפרשתי, דיברתי עם אבי רש, המנהל המקצועי של מכבי תל אביב. הוא אמר לי 'אנחנו מחפשים מאמן לקבוצה הבוגרים'. ישבתי איתו, חשבתי על זה לרגע, ואז אמרתי לעצמי 'הפסקתי לשחק, חסר לי האדרנלין, אני עדיין רוצה להתחרות, והתשובה היא פשוטה'. אמרתי לו 'בוא ננסה', בשנייה סגרנו ואחרי שלוש שנים בחו"ל חזרתי לכדוריד הישראלי. אני מאוד אוהב אדרנלין, זו הסיבה שחזרתי למכבי תל אביב".
מה זה עושה לך, לעמוד על הקווים ולהדריך קבוצה?
"עד לפני שנה לא חשבתי להיות מאמן, אבל נפתחתי לעולם הזה ואני מאוד מתחבר אליו, בטח בתקופה כזאת. חשוב לי לתת לאנשים קצת אסקפיזם ולעבוד עם חבר'ה צעירים זה מבורך. גם לייצג את ישראל בתקופה כזאת מורכבת זה משהו שמביא איתו ערך גדול לעבודה. אומנם בנבחרת אירחנו את משחקי הבית ברומניה, אבל זו הייתה זכות גדולה לתרום למדינה במצב כזה, בדרכנו שלנו. כרגע אני במכבי תל אביב ואני מכוון גבוה כי אני תחרותי. כשהיצר הזה נדלק, אתה רוצה להיות כמה שיותר טוב".
זה שסגרת במכבי תל אביב, זה היה טבעי כי כבר היית במועדון?
"כן, זה היה מאוד טבעי, לא הסתכלתי שמאלה וימינה. זה הרגיש נכון. יש להם פרויקט שהתאים לי כמאמן חדש, אני גם גר קרוב לאולם, מכיר את המערכת, שיחקתי פה ולכן זה היה טבעי. עשיתי הרבה הכנה מנטלית לנושא הזה, כי בפעם האחרונה שאימנתי זה היה עם ילדים בגיל 17 ואי אפשר היה באמת לקרוא לזה אימון, אבל עברתי 20 שנה של אימונים תחת מאמנים שונים וידעתי מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה בעמדה הזאת".
מכבי תל אביב לא הגיעה גבוה בטבלה בעונה האחרונה. כמאמן בקבוצה, כשאתה מנתח את העונה שעברת, גילית ברגעים מסוימים שחוסר הניסיון באימון פגע בך או מנע ממנה משהו?
"בתור הגדרה, תמיד אפשר לעשות יותר טוב. אם זה קשור בחוסר ניסיון או לטעויות בשטח, אני לא יודע לומר. בדיעבד, תמיד אפשר לעשות יותר טוב, זה ברור".
מה המטרה הגדולה במכבי תל אביב?
"להגיע כמה שיותר גבוה, אנחנו צריכים לכוון למקומות 1-4 בליגה. זה לא פשוט כי הרמה עלתה עם הרבה זרים, ואנחנו רק עם שניים כשמותר ארבעה, אבל זו צריכה להיות השאיפה".
גם בניתם סגל צעיר.
"כן. באמצע העונה שחררנו שחקנים, שיחקתי עם צעירים ועשינו אחלה תוצאות. ממוצע גיל 17, השוער רובן אונונו קיבל הזדמנות בגיל 16, עוד שוער אושרי רזניק בן 20, גיא רש המרכז בן 17, ניתאי היימן בן 19, תומר רש בן 20, אסף סוכוליצקי בן 21, פולג אסייג בן 21 - ואלה מי שמשחקים. זה כיף לקדם אותם, גם אם חסר לי שחקנים עם ניסיון על המגרש".
איך זה מרגיש לעמוד על הקווים, בלי היכולת להיכנס לשחק ולהשפיע מהמגרש?
"זה מאוד שונה, זה משחק אחר לגמרי כשאתה מאמן. כמובן שהחוקים הם אותם חוקים, אבל הכל שונה. אני מאוד נהנה לאמן. אין יותר לזרוק לשער ואז כולם מוחאים לך כפיים, אתה צריך לדאוג לכל אחד מהשחקנים שלך כדי שהוא יעשה את זה על הצד הטוב ביותר. יש בזה הרבה סיפוק, אני מאוד נהנה מזה".
נבחרת ישראל בכדוריד (סורין פנה, איגוד הכדוריד)איזה סוג של מאמן הפכת להיות?
"נתנו לי הרבה עצות לפני שהפכתי למאמן. העצה הכי טובה שקיבלתי היא 'לא לרצות להיכנס למגרש ולעשות דברים בעצמך, ולא לחשוב שהשחקנים הם אתה, כי הדרך שבה אתה מסתכל על כדוריד זו לא אותה הדרך בה 16 השחקנים שלך מסתכלים על הכדוריד'. בהמשך הבנתי עוד כמה דברים, כמו זה שהדורות מתחלפים וחייבים להיות מודעים לזה. שני הפרמטרים שאני דואג שיהיו אצל השחקנים שלי - רמת הריכוז ורמת המוטיבציה. כל הזמן אני מסתכל על הדברים האלה. לילד בן 17 יש גישה שונה לגמרי משחקן ותיק בן 35".
מה לקחת מהקריירה שלך כשחקן לתחום האימון?
"היכולת לצאת לספרד ולהבדיל בין ארבע ליגות - זה מה שנתן לי יתרון כמאמן. התמזל מזלי ללמוד כמה תרבויות ספורט שהן אולי הכי מעניינות באירופה. מהכדוריד הגרמני לקחתי את השימוש בסטטיסטיקות עם המשחק האנליטי והפיזי, מהכדוריד הספרדי לקחתי את היצירתיות והגישה לשחקנים. כמאמן, אני שם דגש על שלושה עקרונות - טקטיקה אישית, טקטיקה קבוצתית, אבל גם עבודה גופנית. למה? כי המשחק הספרדי יצירתי וטקטי ועליו הכל מתבסס, הגרמני הוא מאוד פיזי וזה מה שמביא יתרון נוסף למשחק - ולכן בניתי שילוב של שני הדברים, אני מדריך שחקנים לשחק משחק יצירתי וטקטי, ומתי שצריך לנצח הם יביאו גם את הפיזיות למגרש. זו הגישה".
אפשר לומר שבעיקר הגישה הספרדית מורגשת באימונים שלך?
"לחלוטין. מאוד התחברתי לשיטת האימון הספרדית".
מה זאת אומרת?
"שאין קרקס באימון, מתרכזים בכדוריד ובעבודה ספציפית, מתכננים את השבוע מראש ועובדים בעיקר על כדוריד ועוררות של המוח, ובסוף גם עבודה פיזית. בשנה שעברה הייתה לי את הקבוצה כי צעירה בליגה ועדיין סיימנו במקום השביעי, אבל זו הייתה עונה מעניינת, גם לי באופן אישי. השחקנים התקדמו, וזה מה שהיה חשוב לי בתחילת הדרך. רציתי שישחקו כדוריד נכון ויהיו מסוגלים לשחק כדוריד טקטי. חלק מהאג'נדה של המועדון זה לשפר שחקנים ולבנות אותם, ואני חושב שעשינו את זה".
אומנם היית קפטן בנבחרת ישראל כשחקן, אבל לאחרונה גם נכנסת לצוותים המקצועיים בנבחרות ישראל. איך זה קרה?
"זה היה מהיר, אבל השילוב עם דויד פיסונרו היה מצוין כבר מהרגע הראשון. הוא מאמן מדהים, הוא ספרדי, כל הצוות מדבר ספרדית בשולחן ואני התחברתי אליהם. שיחקנו גם אחד נגד השני בעבר. הוא המאמן של ויאדוליד, קבוצת מרכז טבלה בספרד, ושיחקתי נגדו כשהוא היה המאמן שם. הוא תותח מבחינה טקטית, אני לומד המון ממנו והחיבור שלנו הוא מאוד טוב גם ברמה האישית. במקביל, קיבלתי על עצמי את נבחרת העתודה כמאמן ראשי, גם בשביל לקבל ניסיון ולייצר עוד שחקנים לנבחרת הבוגרת".
חן פומרנץ מקבל את אות ההוקרה (עודד קרני - מכבי ישראל)איך חלוקת התפקידים בינך לבין פיסונרו בנבחרת הבוגרת?
"אני מן הסתם עוזר לו בכל מה שקשור להבנת התרבות הישראלים והקשר עם השחקנים בזכות ההיכרות שלי איתם, אבל הוא רואה הכל ומעורב. על כל הדברים הטקטיים אנחנו תמיד מתייעצים ומדברים באופן פתוח. כעוזר מאמן אני מציף בפניו את כל המידע והוא מקבל את ההחלטות בסופו של דבר. העבודה איתו מאוד מעניינת".
אתה מאמין שאפשר לעשות הישגים גדולים בכדוריד הישראלי?
"בבוגרים יש שחקנים טובים וכישרוניים, ויש לך שמונה-תשעה ליגיונרים שזה משהו שלא היה אף פעם. נבחרת העתודה עד גיל 20 היא נבחרת מעולה. אני עובד איתם פעם-פעמיים בשבוע, שילבנו טכנולוגיות, משחקים בשיטה של הבוגרת ומתקדמים כל הזמן. אחד היעדים שלנו הוא לייצר כמה שיותר שחקנים לנבחרת הבוגרת. אין לי ספק שאפשר לייצר פה דור חדש ואיכותי לכדוריד הישראלי, יש כישרון טבעי ויש להם גם את הפיזיות הדרושה בשביל זה".
יש מאמנים שהם מודל עבורך?
"עודד קטש הוא דמות של מאמן שאני מאוד מתחבר אליה. הוא רגוע, אנליטי, הרבה כריזמה, מאוד טקטי, מאוד טוב עם השחקנים - ועם זאת, הוא גם פוקר פייס ולא מוחצן, אלא יותר מופנם בהתנהגות שלו. אני מאוד אוהב את זה. כשאני רואה אותו אני חושב שאנחנו די דומים בגישה. אני לא אצעק סתם או אקפוץ ואשתגע, אני מאוד שקול".
איפה תהיה בעתיד?
"אני מאוד תחרותי, וכשאתה מגדל דור צעיר אתה חייב הרבה סבלנות - וזה הדיסוננס שיש לי כרגע. יחד עם זאת אני מבין שבניית פרויקט יפה וגידול דורות של צעירים זה משהו שמביא ערך כי בסוף הם יביאו תארים, הרי גם הפועל ומכבי ראשון לציון עושים את זה עשרות שנים. כמאמן אני רוצה להגיע הכי גבוה שאפשר כי אני תחרותי ויש מצב שאולי עוד אחזור לאירופה. בינתיים, אני לומד המון ונהנה מזה, אני במקום טוב כרגע ובטוח שזו הדרך הנכונה".