ריאל מדריד לא הצליחה למחוק את פיגור 3:0 מהמשחק הראשון ברבע גמר ליגת האלופות. למעשה, היא אפילו לא ניצחה במשחק השני מול ארסנל. ללא רעיונות, שחקני הבלאנקוס נתקלו בחומה, הפסידו 2:1 והודחו מהמפעל האהוב עליהם דווקא בסנטיאגו ברנבאו.
בתקשורת הספרדית התייחסו להדחה הכואבת של הלבנים: “ריאל מדריד מעולם לא הייתה קרובה למהפך ונכנעה סופית. היה לה אומץ, אך לא בהירות. בסופו של דבר, מהפך הוא לא יותר מהתנצלות מפוארת על אסון קולוסלי. ובכן, הפעם הקבוצה לא קיבלה מחילה על החטא המקורי שלה, למרות קהל שנתן את חלקו והשקיע המון בכוריאוגרפיה. אך לקבוצה לא היו את הכוחות להשתקם מהמפלה בלונדון”.
ב’אס’ הוסיפו: “כעת מתחיל זמן של חשבון נפש, והוא יביא איתו גם השלכות, כיוון שאין יום עצוב יותר בעונת ריאל מדריד מאשר ההדחה מליגת האלופות. שנתו הראשונה של אמבפה במדריד מסתיימת באכזבה לא צפויה עבור קבוצה שזכתה באליפות כבר בספטמבר, אך נותרה שבורה ברבע הגמר באפריל לאחר מספר הדחות, ועבור שחקן שחשב שמעבר קבוצה ישנה גם את מזלו”.
קרלו אנצ'לוטי (האתר הרשמי של ריאל מדריד)“הוא עשה מעט. ארסנל לא הייתה בסכנה, ניהלה את הזמן, וייאשה את ריאל מדריד שחסרה סיומת. הפעם לא חסרו קילומטרים (למרות שרצו שמונה פחות מארסנל), אלא חסרה הבהירות – הרכיב השלישי, הראש. וגם השפעה רבה יותר מהכוכבים. ההתקפה הטובה בעולם נעלמה”, סיכמו ב’אס’.
ב’מארקה’ לגלגו: “ריאל מדריד הזו כבר לא עושה נסים. ריאל הודחה מליגת האלופות בשל מחסור בכדורגל – כפי שחזו כל העונה. הפעם, אי אפשר להאשים אותה בחוסר גישה או מחויבות, אבל היא נראתה חסרת אונים מול קבוצה מאורגנת ומאוחדת, גם עם הכדור וגם בלעדיו. ארסנל התאוששה ועמדה בהצלחה מול התקפות אלופת אירופה, רחוק מאוד מהקבוצה ששלטה ביבשת באמצעות אמונה וכדורגל. סוף התקופה ברור”.
קיליאן אמבפה (רויטרס)“קרלו אנצ’לוטי רמז שזה עשוי להיות משחקו האחרון בליגת האלופות – המפעל בו זכה יותר מכולם. ייתכן גם שאלו הם משחקיו האחרונים כמאמן ריאל מדריד, למרות שנותרו עוד שני תארים בקו הסיום. השחיקה של עונה שהחלה ברגל שמאל – מאז שביקר את הגישה של שחקניו במשחק הפתיחה מול מיורקה בליגה – ברורה לעין”, הוסיפו.
בספרד שוב התייחסו לנתוני הריצה של השחקנים הלבנים: “לרוץ 14 קילומטר פחות מהיריבה זה כמו לשחק עם שחקן אחד פחות. ההשוואה הבולטת הזו, שהעלה ג’וד בלינגהאם לפני ההתמודדות מול ארסנל, קיבלה חיזוק נוסף בנתונים של המשחק אמש. הקבוצה הספרדית כיסתה 107.5 ק"מ, לעומת 116 של הלונדונים – פער של 9.5 קילומטרים. זהו נתון שעורר תשומת לב רבה כבר מהמשחק הראשון, כיוון שקבוצתו של אנצ’לוטי הייתה זו שרצה הכי מעט מבין כל רבעי הגמר של ליגת האלופות. בפער גדול”.
ג'וד בלינגהאם עצבני (רויטרס)בהשוואה ליריבה, ארסנל, בשני המשחקים יחד, שחקני ריאל מדריד כיסו 21.2 ק"מ פחות מהקבוצה האנגלית. בהשוואה הזו – מדובר כמעט בשני שחקנים פחות, אחד בכל משחק. זהו נתון מעניין, אך מעט מטעה. אופן ההתפתחות של ההתמודדות גרם לכך שריאל מדריד החזיקה יותר בכדור במשחק בברנבאו (60% החזקה) מול ארסנל הגנתית שרצה בעיקר למתפרצות. הדוגמה הטובה ביותר לכך שהנתון הזה לא בהכרח מכריע היא שבמשחקים האחרים, הקבוצה שהפסידה רצה יותר.
באיירן רצה יותר מאינטר (כ-7 ק"מ יותר), דורטמונד יותר מברצלונה (קצת מעל 3 ק"מ), ואסטון וילה גם רצה יותר מפ.ס.ז'. למעשה, ריאל מדריד רצה פחות מהיריבה שלה בכל משחקי הצ'מפיונס עד כה (מלבד נגד אטאלנטה), ובכל זאת ניצחה ב-8 מתוך 14 משחקים (כולל מול האיטלקים).
אולי הדבר הבולט ביותר הוא ההפרש. באף התמודדות בשלב הזה של ליגת האלופות לא הייתה קבוצה שרצה מעל 21 ק"מ פחות מהיריבה בשני משחקים. כאשר מוטלת השאלה על המחויבות של שחקנים מסוימים, או על שיטה שאינה כוללת מאמץ הגנתי קולקטיבי, נתונים כה ברורים מחזקים השערות מסוימות. כי אף קבוצה מבין אלו שהגיעו לשמונה האחרונות לא רצה פחות. ריאל מדריד רצה הכי פחות, וגם ספגה את ההפסד הקשה ביותר.