מנחם קורצקי עבר כמעט הכול בכדורגל: הוא פרץ לתודעה כמאמן בגיל צעיר עם הצלחה בעירוני רמה"ש והפועל רעננה, שהובילה אותו לבית"ר ירושלים ובהמשך גם להפועל ת"א, ידע הצלחות ובשנים האחרונות הדברים הלכו פחות חלק.
לפני קצת יותר מחודשיים, הוא החליט להגיע ולאמן בבני סכנין, שהייתה מסובכת בתחתית עם לא מעט סערות בתוך ומסביב למגרש. למרות הסיכויים הנמוכים שנתנו לו והייעוץ מקרוביו שלא להגיע, קורצקי הצליח להשאיר את הקבוצה בליגה בהישג גדול והוא יפתח בקרוב את עונתו החדשה בסכנין.
רגע לאחר הבטחת ההישארות, הוא שוחח עם תומר חבז בפודקאסט "שיחת היום" בערוץ הפודקאסטים של ONE, על ההחלטה להגיע, השנאה כלפי קבוצתו הנוכחית ועתיד המועדון. עוד בפרק: שיחת הטלפון עם אוהד בית"ר ירושלים, התדמית, המצב הרפואי ואי השמיעה באחת האוזניים, התקופה בהפועל ת"א וההחלטות שקיבל במהלך הקריירה. האזינו
על ההתלבטות אם להגיע לסכנין: "לא מעט אנשים אמרו לי לא לקחת, כולל האנשים הקרובים. הרגשתי שזה משהו שאני כן צריך לקחת והזדמנות שאסור לי לוותר עליה. האמנתי שיש לי את הכוחות להשאיר את סכנין בליגה. אני איש מקצוע, איש כדורגל והייתה לי מטרה להצליח. לקחתי בחשבון שזה לא פופולרי ללכת לסכנין: מאמנים סירבו ולא רק מטעמים של אי הצלחה".
“בכל מקום שהסתובבתי היו קריאות כמו "בוגד", "אין לך ערכים". זה לא עניין אותי, אני יודע מה הערכים שלי ולאלה שצעקו לי, יש הרבה מה ללמוד ממני מה אלו ערכים ומה זה דו קיום. אני יודע שלא הייתי הבחירה הראשונה, אולי הייתי ברירת מחדל אבל היה לי מה להוכיח וזה דירבן אותי להוכיח שבפעם הבאה כן אהיה הבחירה הראשונה”.
מנחם קורצקי (אחר)על השנאה לסכנין: “לא רק שאמרו שנרד ליגה, רצו שנרד ליגה. אנשים שישבו איתי אמרו לי שהם אוהבים אותי, אבל רוצים שנרד. הייתה שנאה, לא ברחנו מזה וגם לסכנין היה חלק והם מודים בזה. השתמשתי בזה שכולם נגדנו לא מעט באסיפות. ההרגשה הייתה שאנחנו באים לכל מקום ורוצים שנרד ליגה. אנשים לא התביישו להגיד את זה”.
"אחת מהמטרות עכשיו הן לאחות את השברים ולתקן את הטעויות. אני מקווה שגם הקהל יבין שאנחנו צריכים להיות ביחד. אחד הדברים שהכי מפריעים הוא שצריך לכבד את ההמנון של מדינת ישראל. הבנתי שזה לא נוגע אליהם, אבל גם כשאתה מגיע למשחק נבחרת, הקהל צריך לעמוד ולכבד. אני מקווה שהקהל יבין את זה והמינימום ייעשה”.
שחקני בני סכנין (שחר גרוס)על העתיד של המועדון: “עד עכשיו יש סוג של חוסר ודאות. לא התחלנו לעבוד, זה מה שהכי מפריע לי. כל מאמן יודע שעכשיו זה החודש שיכול להגדיר את כל העונה. כרגע המצב לא טוב וכדאי שאנשים יבינו את זה. יש ארבעה שחקנים שחתומים שהם הבסיס של ההרכב ומעבר לכך צריך לבנות קבוצה חדשה לגמרי. הייתה לי פגישה עם חאלד דוכי, הוא רצה להבין וללמוד אבל הכדורגל והליגה לא מחכים. סיימנו את העונה בווייב חיובי, זה היה אחד ההישגים הגדולים שלי בקריירה ולא רציתי אפילו חופש. פתאום מה שקרה קצת מכבה, אבל אני מקווה בשביל הקהל שהדברים יתבהרו”.
על הקריירה שלו: "כשהגעתי לבית"ר ירושלים הייתה תחרות של מאמן העונה בכל הספורט. שתבין, הגעתי לגמר עם דיוויד בלאט שזכה ביורוליג עם מכבי ת"א באותה שנה. העונה בבית"ר התחילה טוב, אבל כשאני מנתח את הדברים, כנראה שזה היה מוקדם מדי בשבילי. הייתי מאמן בסה"כ שנתיים או שלוש, באתי עם סגנון שהתאים והצליח ברעננה וברמה"ש אבל כנראה שלבית"ר זה פחות התאים. כן הייתה סוג של הצלחה, היינו במקום השלישי או הרביעי, אבל כנראה הלחצים הכריעו".
מנחם קורצקי (שחר גרוס)"לפעמים אתה נמצא על הגלגל ואתה יורד ועולה אבל השם שלך לפחות עולה. כשקבוצות מנסות למצוא מאמן, אז השם שלך עולה בתקשורת. הרגשתי שהשם שלי בליגת העל אפילו לא עולה ושאני לא יכול להישאר בבית ולצפות שירצו אותי. חיפשתי מקומות עם בסיס טוב, שאוכל להראות שעם תקציב סביר אני יכול לבנות קבוצה נכונה ולהביא מועדון לצמרת. היו הצעות מהליגה הלאומית, לקחתי כמה אתגרים אבל לא תמיד זה הצליח כמו בעכו. הייתי קצת באי המתים, שכחו אותי, אבל חיפשתי את הדרך לחזור. הרגשתי שאני די אאוט”.
על הפרק בהפועל ת"א: “קיבלתי אותה במקום האחרון אחרי פשיטת רגל ובמינוס תשע נקודות. הייתי עם סגל של שמונה שחקנים, בלי משכורות והקבוצה הייתה גמורה. רציתי להביא שחקנים וחסמו אותי (השחקנים). שמעון אבוחצירה בחר ברעננה על פני הפועל ת"א. הגעתי למשחק מול אשקלון שאם ננצח, נישאר. אם הייתי אומר לבעלים את זה כשהגעתי, הם היו מחבקים ומנשקים אותי. החתימו אותי לשנתיים, במטרה להעלות את הקבוצה מהליגה הלאומית ואני זה שאמרתי להם שאני מגיע רק אם יאמינו שאפשר להישאר בליגת העל”.
“הם ניסו לעשות את הכול, אבל לא הצלחנו. נתנו לי את התווית של ירידת הליגה והתבאסתי מאוד שלא נשארתי. מבחינת תוצאות, היינו עם מעל 50% הצלחה ואני לא חושב שהפועל ת"א השיגה את זה בעשר השנים האחרונות. זה היה סוג של סכין בגב מצד הבעלים”.
מנחם קורצקי (חג'אג' רחאל)על שיחת הטלפון עם אוהד בית"ר: “אני חי את זה ועד היום אני מצטער על השיחה הזאת ויודע שזה משהו שהשפיע על הקריירה שלי לרעה. אני היום מתנהל אחרת בטלפון ואני שמרן יותר עם אנשים שרוצים לעשות לי נזק”.
על התדמיות: “אי אפשר להשתחרר מזה. מה שלא אעשה, גם אם שיחקתי התקפי, הסטיגמה היא סטיגמה. אני כן מאמן התקפי, אבל לא אתפשר על סדר במשחק ועל דרישות טקטיות. אני לא יכול לחיות עם קבוצה שהיא לא מסודרת. אבל אם יהיו לי כלים להביא שחקנים התקפיים, אעשה את זה”.
“גם לסילבס, גם למימר, גם לי וגם לעוד מאמנים הדביקו סטיגמות. תראה את סילבס, כשיש לו כלים הוא מאמן התקפי. ובטח מימר, שהוא כבר שנים אחד המאמנים הטובים בארץ. אבל עדיין יגידו שהוא מחליף קבוצות. אני בטוח שאם יתנו לו קבוצה גדולה למשל, הוא לא יהיה פחות טוב מאף מאמן”.
ועל המצב הרפואי: “תוך כדי האימון בראשל"צ עברתי אירוע שאני לא מאחל לאף אחד. חשבתי שזה הסוף. עברתי זריקות באוזן כדי להציל אותה. הרופאים אמרו לי שהם לא יודעים ממה זה קורה, אבל הייתה השפעה לבעיית המשקל. קיבלתי החלטה לדאוג לבריאות שלי, כי יש לי משפחה ובנות שרוצות את אבא שלהן שמח בבית. גם בקריירה, החלטתי לקחת דברים יותר בפרופורציות. אני עדיין שומע רק באוזן אחת: בהתחלה זה השפיע מאוד כי זה גרם לי לחוסר איזון. אבל למדתי לחיות עם זה. אנחנו נמצאים במלחמה, אז צריך פרופורציות”.
סימונס וניימאר: הכדור חייב להשאר באוויר