מחדרה לפלורידה. ליעד מרדכי, שגדל במחלקת הנוער של גבעת אולגה ובמרוצת השנים הפך לשחקן במחלקות הנוער של מכבי נתניה ומכבי חיפה, חוגג היום (שני) את יום הולדתו ה-27. בשנת 2019 החליט לעזוב לארצות הברית ובהמשך הקים אקדמיית כדורגל ייחודית ליהודים בפלורידה, לאחר שעזב את לוס אנג'לס.
לאחר שלוש שנים במחלקת הנוער של מכבי חיפה, כולל טורניר ליגת האלופות בה השתתפה קבוצת הנוער של המועדון, בעונת 2017/18 הגיע לקבוצת עירוני נשר ששיחקה דאז בליגה הלאומית. הוא רשם במדיה 16 הופעות והתכבד בצמד שערים. בעונת 2018/19 והאחרונה שלו בישראל, שיחק במועדון האוהדים, שאיננו עוד, הפועל רובי שפירא חיפה, שם סיים כמלך שערי הקבוצה.
ליעד, למרות שהתאמן עם הבוגרים במכבי חיפה, לא קיבל ההזדמנות לה ציפה אך לא התייאש לנסות ועל כן הגיע מהנוער שלה היישר לליגה הלאומית, מה שלא קורה בדרך כלל בגילים הצעירים הללו. בראיון ל-ONE מספר על התקופה בארץ, על המעבר לארצות הברית, הקשיים, החוויות, האקדמיה, האנשים שעובד איתם וחלומותיו לעתיד.
ליעד מרדכי ביום בו חתם בהפועל רובי שפירא חיפה (באדיבות המועדון)אפריל 2019 היה החודש האחרון ששיחקת בישראל, בהפועל רובי שפירא חיפה, קבוצת אוהדים שנעלמה ממפת הכדורגל הישראלי. מה קורה איתך בעצם לאחר חודש אפריל?
"אחרי אפריל 2019 קיבלתי החלטה משמעותית לעזוב את ישראל ולעבור לארצות הברית. רציתי יותר מהכדורגל הישראלי – שאפתי להגיע למשהו גדול יותר, לשחק בליגות המובילות בעולם. המטרה שלי הייתה ועדיין להיכנס ל־MLS, ואני ממשיך לפעול בכל הכוח כדי להגיע לשם".
"בהתחלה עברתי ללוס אנג'לס, עיר מדהימה עם קצב חיים שונה לחלוטין ממה שהכרתי. אחרי שנתיים עברתי למיאמי, שם מצאתי את המקום שלי – עיר גדולה, חמה, עם קהילה יהודית תוססת והמון הזדמנויות. גרתי בשתי ערים משמעותיות בארה"ב, וכל אחת מהן תרמה לי רבות – גם מקצועית וגם אישית".
"נרשמתי ל־Florida Atlantic University (FAU), שם שיחקתי בקבוצת הכדורגל כקפטן, תוך כדי לימודים לתואר ראשון במימון, אותו סיימתי בהצטיינות. השילוב בין הלימודים לרמה המקצועית היה מאתגר, אבל הוא גם בנה אותי כאדם עצמאי ובשל יותר".
ליעד מרדכי במכבי חיפה (וויסאם מוואסי)"במהלך הלימודים הקמתי את האקדמיה המקצועית הראשונה לשחקני כדורגל יהודים בפלורידה. הרעיון הגיע מתוך הבנה שאין מספיק מסגרות שמתאימות לילדים יהודיים שרוצים לשלב ערכים, זהות וספורט ברמה גבוהה. התחלנו בקטן, והיום, אחרי שנתיים בלבד – אנחנו עומדים על כ־150 ילדים באקדמיה, והביקוש רק הולך וגדל. זה פרויקט שמאוד קרוב ללבי ואני משקיע בו המון – גם מתוך חזון חברתי וגם מתוך אהבה טהורה למשחק".
"במקביל, אני עובד כיום כ־Producer בתוכנית של בן שפירו ברשת Daily Wire – אחת הפלטפורמות המשפיעות והנראות ביותר בארצות הברית. במסגרת העבודה אני זוכה להיפגש עם דמויות בולטות כמו נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, פוליטיקאים בכירים, אנשי עסקים ומובילי דעה אמריקאים. העבודה הזאת פותחת לי דלתות, מרחיבה לי את ההשפעה ומחדדת לי כמה חשוב לחבר בין תוכן לערכים, בין השפעה ציבורית לעשייה מהלב".
"החוויה בארצות הברית לא תמיד הייתה קלה – בהתחלה יש את ההתלהבות של לגור בחו"ל, אבל אז מגיע הרגע שבו אתה מבין שאתה לבד, בלי משפחה, וצריך לדאוג לעצמך, גם לקריירה וגם לחיים האישיים – בלי אף עזרה. אבל בסופו של דבר, זה בונה אותך. זה לימד אותי להתמודד, להילחם ולהאמין בעצמי יותר מתמיד".
ליעד מרדכי וחבריו לקבוצת הפועל רובי שפירא חיפה מן העבר (באדיבות המועדון)אתה גדל ומתחנך בחדרה, עובר לנתניה ואז מגיע למכבי חיפה. איפה הייתה התקופה המשמעותית מבחינתך מבין שלוש המקומות הללו במחלקות הנוער ומה השגת עם כל אחד מהמועדונים?
"בכל תחנה עברתי תהליך חשוב. שנתון 98 הוא שנתון חזק מאוד שייצר הרבה שחקנים לליגות הבחירות בארץ ובחו"ל. בחדרה למדתי את היסודות של הכדורגל, את התשוקה למשחק. במכבי נתניה עשיתי קפיצת מדרגה רצינית – זכינו באליפות, גביע המדינה ואלוף האלופים לנערים. זו הייתה קבוצה חזקה מאוד עם שחקנים איכותיים, ובמהלך התקופה קיבלתי גם זימונים לנבחרת ישראל, טורנירים בחול ומחנאות אימון ברמות גבוהות".
"במכבי חיפה הגעתי לרמה הגבוהה ביותר בנוער ובבוגרים. התאמנתי עם השחקנים והשמות הכי גדולים בכדורגל הישראלי, שיחקתי עם שחקנים כמו יוסי בניון ומנור סולומון, שחקתי בליגת האלופות נגד בורוסיה דורטמונד, ושיחקתי כבר באצטדיון סמי עופר. עם מכבי חיפה זכיתי גם באליפויות, גביעי מדינה לנוער, והשתתפתי בטורנירים בינלאומיים ובמחנות אימון מקצועיים בארץ ובחו"ל עם הבוגרים".
"אחד ההישגים הבולטים היה בטורניר IMG בארצות הברית, שם הבקעתי שער בגמר מול טוטנהאם לאחר 10 שניות בלבד, וזכינו בטורניר – חוויה שאזכור כל החיים".
ליעד מרדכי עם מכבי חיפה (וויסאם מוואסי)בראייה לאחור, מאוכזב שלא קיבלת הזדמנות של ממש בבוגרים של מכבי חיפה או שמלכתחילה הבנת שכנראה זה לא יקרה ועדיף להתקדם בדרכים אחרות?
"כמובן שתמיד רציתי לפרוץ בבוגרים של מכבי חיפה. הרגשתי קרוב, והתאמנתי עם הסגל הבוגר. כאחד השחקנים שסימנו אותו במועדון כמי שצפוי להגיע רחוק, זה מאוד פגע בי שלא קיבלתי את ההזדמנות האמיתית. אבל זה גם הדליק בי אש – גרם לי לרצות להוכיח יותר, להראות שאני שייך לרמות הגבוהות".
"הבנתי גם שהמערכת לא תמיד נותנת הזדמנות לשחקנים צעירים, ושאולי הדרך שלי צריכה להיראות אחרת. לא התייאשתי – להפך, לקחתי את ההחלטה לנסוע לארה"ב כדי לבנות מסלול שונה, עם אופק רחב יותר".
עונה אחת בליגה הלאומית, בהפועל עכו. לא היית שחקן מפתח ובכל זאת קיבלת מספיק דקות משחק. מרגיש לך, בדיעבד, שהעונה הזו תרמה לך או לא, הרי ירדת עונה לאחרי לליגה א'.
"למרות שלא שיחקתי כל משחק, זו הייתה תקופה חשובה. שיחקתי בליגה בוגרת בגיל צעיר מאוד, וזה נתן לי כלים שלא מקבלים בנוער – בעיקר פיזיות, בגרות ולמידת סיטואציות משחק. כבר במשחק הראשון שלי בליגה כבשתי שער, ובמהלך העונה הוספתי עוד כמה שערים. אישית, זו הייתה עונה חיובית מבחינת התקדמות אישית, אבל הקבוצה כקולקטיב לא הצליחה, והייתה לנו עונה קבוצתית פחות טובה".
"חשוב לציין שבמהלך השנתיים האלה הושאלתי ממכבי חיפה – גם לעירוני נשר וגם לאחר מכן לרובי שפירא. במעבר לרובי שפירא קיבלתי יותר אחריות, שיחקתי באופן קבוע, ושם אפשר לומר שפרצתי קדימה באמת".
בהפועל רובי שפירא חיפה סיימת כמלך שערי הקבוצה עם שמונה שערים, שהיוו כ-20% מסך שערי הקבוצה באותה עת.
"זו תקופה נהדרת מבחינתי. הייתי שחקן מרכזי, נתתי מספרים, ונהניתי מהאהבה של הקהל. כבשתי שמונה שערים – כ־20% מכלל שערי הקבוצה. הרגשתי שאני משפיע וחשוב למערכת, קיבלתי הרבה ביטחון והיה לי חופש פעולה במגרש".
"כבר במחצית העונה קיבלתי הצעות מקבוצות בליגה הלאומית ואפילו מליגת העל – מה שהעיד על כך שהביצועים שלי מדברים בעד עצמם. למרות שהקבוצה לא הצליחה להגיע ליעדים שהציבה לעצמה, עבורי זו הייתה עונה טובה מאוד ברמה האישית – עונה שהחזירה אותי לקדמת הבמה והזכירה לי כמה אני רוצה ויכול להגיע הכי רחוק שיש".
ליעד מרדכי וחבריו לקבוצת הפועל רובי שפירא חיפה לפני שנים (באדיבות המועדון)ארצות הברית. נחמדה ויפה אליך בכל התקופה בה אתה נמצא שם?
"ההתחלה הייתה מרגשת. יש תחושת ריגוש בלגור בחו"ל – הכול חדש, מסקרן, מלא באפשרויות. אבל אחרי כמה חודשים מגיע הרגע שבו "נופל האסימון" – אתה לבד. אתה צריך לדאוג לקריירה שלך, ללימודים, לחיים האישיים שלך, בלי התמיכה שאתה רגיל לקבל בארץ, מהחברים, מהמשפחה או מהמערכת שסביבך".
"חשוב להגיד את האמת – לא קל להצליח פה, ולא הכול ורוד כמו שזה נראה מהארץ. יש קושי של בדידות, יש געגועים למשפחה, לאוכל של הבית, לשבתות עם כולם סביב השולחן. זה לא פשוט בכלל, במיוחד כשאתה חי בקצב גבוה ומנסה לבנות את עצמך מאפס במדינה זרה. אבל זו חוויה שבונה אותך. היא קשה מאוד בהתחלה, אבל היא זו שעיצבה אותי והפכה אותי למה שאני היום – עצמאי, ממוקד, ומלא תשוקה להצליח".
"מה שבאמת עזר לי להשתלב ולפרוץ קדימה הייתה ההיכרות עם הקהילה היהודית המדהימה בבוקה רטון. זו קהילה חמה ותומכת, שגרמה לי להרגיש בבית גם כשאני רחוק מהבית. הם היו שם בשבילי, האמינו בי, תמכו בי, ונתנו לי את הכוח להמשיך – גם כשלא היה פשוט ומה שחשוב לי להדגיש זה שהמשפחה שלי תמיד הייתה שם בשבילי, תומכת בכל שלב בקריירה שלי. ההורים, האחיות, הסבים והסבתות, וגם הדודים – כולם מוכנים להגיע ולעזור בכל רגע שצריך. ומאמינים בי ובתהליך שאני עושה".
חוויה משמעותית שעברת בארצות הברית ולא תשכח לעולם?
"הקמת האקדמיה שלי – LMS Academy, זה רגע של הגשמה אמיתית. לראות ילדים יהודים, עם כיפות, משחקים כדורגל ברמה גבוהה ומתחברים לזהות שלהם דרך הספורט – זו חוויה שאני לוקח איתי לכל החיים".
"המודל שבניתי לאקדמיה לא מסתכם רק באימונים מקומיים – המטרה היא ליצור גשר בין ישראל לארצות הברית. אני פועל לשיתופי פעולה עם מועדונים וקבוצות בארץ, במטרה לשלוח שחקנים משני הצדדים ולהעניק להם את ההזדמנות להיחשף לרמות הגבוהות, להתפתח, ולחלום בגדול – בלי לוותר על הזהות שלהם".
"גם העבודה שלי ב־Daily Wire מספקת רגעים בלתי נשכחים. לשבת עם נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, עם אילון מאסק, ולשוחח עם בכירים בממשל האמריקאי או עם מובילי דעה ומשפיעים מכל תחום – אלה רגעים שממחישים לי עד כמה הדרך שלי ייחודית, וכמה חשוב לשלב בין עשייה מקצועית לערכים והשפעה".
"אחת מהחוויות היותר טובות שלי הייתה לעשות פרסומת לחברת פומה לטורניר של קופה אמריה, לצד שני שחקנים גדולים כמו לואיס סוארס וניימאר - חוויה מדהימה ומעוררת השראה שתמיד אזכור".
שחקני האקדמיה של ליעד מרדכי (פרטי)חוויה פחות טובה ונעימה בארצות הברית.
"התחושה שאתה לבד במערכה. בהתחלה השפה קשה מאוד, וההתמודדות עם תקשורת שוטפת באנגלית הייתה אתגר רציני. בנוסף, נחשפתי לתרבויות שונות מכל העולם, הרבה מאוד תרבויות שאנחנו לא רגילים לראות בארץ, וזה יצר תחושה של ניכור – כאילו אני לא קשור לשום סיטואציה שאני נמצא בה, בין אם זה עם אנשים או במקומות".
"לפעמים חוויתי תקופות של קושי, קושי אישי מנטלי. אתה רחוק מהבית, מהמשפחה, בלי תמיכה ישירה ובלי המקום הבטוח שאתה רגיל אליו. לוקח הרבה זמן וצריך הרבה סבלנות כדי לבנות לעצמך יציבות רגשית, מקצועית וכלכלית. שום דבר לא מגיע בקלות, ויש לא מעט רגעים קשים בדרך – רגעים של בדידות, של געגועים, של חוסר ודאות".
"מעבר לכך, במהלך הדרך הייתה לי פציעה קשה שגרמה לעצירה ולקושי משמעותי, והלחץ להוכיח שמגיע לי לשחק ברמות הגבוהות תמיד משפיע ונמצא לי במחשבה. אבל דווקא מתוך הקשיים האלה למדתי הכי הרבה. זה מה שבנה אותי. זה מה שלימד אותי לנהל את החיים שלי בלי תלות, להבין מה באמת חשוב לי, ולהישאר נאמן לדרך שלי – גם כשהיא מאתגרת".
הכדורגל בארצות הברית. שווה או לא?
"לגמרי שווה. יש פה תנאים מדהימים – מתקנים ברמה גבוהה, אימונים מקצועיים, דגש על כושר גופני וניתוחי וידאו מתקדמים. הכדורגל בארצות הברית הוא הרבה יותר פיזי מאשר בישראל, והמשחק דורש יכולת גבוהה מבחינה גופנית. זה שונה מהכדורגל הישראלי; יש פחות לחץ תקשורתי, אבל לפעמים גם פחות תשוקה סביב המשחק. עם זאת, אני מאמין ש־MLS הוא יעד ראוי ומכובד לכל שחקן, עם הרבה כסף, וזה עדיין המטרה שלי".
"כמובן, יש מקומות שפחות אטרקטיביים, קרים או מרוחקים מבחינת סביבה ואווירה – אבל יש גם מקומות מעולים כמו מיאמי, ניו יורק ולוס אנג’לס, שבהם הרמה משתפרת מאוד. ההשקעות הכספיות ב־MLS הולכות לשנות משמעותית את הרמה כאן, ואת התפיסה של העולם כלפי ארצות הברית והכדורגל, שחקנים טובים וגדולים מגיעים לכאן כדי לסיים את הקריירה שלהם, וזה מושך תשומת לב רבה ומשנה את המפה. במיוחד שהמונדיאל (גביע העולם) הולך לקרות כאן בשנה הבאה 2026".
ספר על האקדמיה לשחקני כדורגל יהודיים שהקמת בפלורידיה. כמה ילדים יש שם, מאיפה הגיע הרעיון ומה המטרה של האקדמיה.
"הקמתי את LMS Academy בדרום פלורידה, עם סניפים בבוקה רטון והוליווד. זו האקדמיה המקצועית הראשונה אי פעם בהיסטוריה שנפתחה בפלורידה המיועדת במיוחד לשחקנים יהודים, אבל כמובן פתוחה לכולם. כיום יש לנו מעל 150 ילדים בגילאי 3-15, כשבראייה יהודית המשחקים מתקיימים בימי ראשון בלבד, כדי לאפשר שמירת שבת".
"הרעיון היה ליצור מרחב שמשלב ערכים, חינוך, קהילה וספורט. המטרה שלנו היא לפתח לא רק שחקנים טובים, אלא גם אנשים טובים. אנחנו כבר בתהליכי הרחבה ומקבלים המון פניות. החזון לעתיד הוא לשלוח שחקנים לארץ ישראל ולעשות שיתופי פעולה עם קבוצות גדולות בארץ. יש פה פוטנציאל מאוד גבוה לפיתוח קשרים מקצועיים ולחשיפת השחקנים שלנו לרמות הגבוהות בכדורגל הישראלי והבינלאומי".
היום, יום הולדת 27. מזל טוב. לא רוצה לחוזר בארץ בליגה הלאומית או בליגה א'? לא קורץ לך? מעדיף להישאר בחו"ל?
"תודה רבה. תודה. זה בהחלט זמן למחשבה על המשך הקריירה. יש לי אהבה גדולה לכדורגל הישראלי, ואני מאוד ארצה לשחק בארץ, במיוחד כי גדלתי והתאמנתי עם כל השחקנים ברמות הכי גבוהות במכבי חיפה. עם זאת, כרגע אני מאוד ממוקד ביעדים גדולים יותר – לשחק ב־MLS, לפתח את האקדמיה שלי, ולהמשיך לגדול גם כיזם וגם כאיש תקשורת".
ליעד מרדכי וחבריו לקבוצת הפועל רובי שפירא חיפה מן העבר (באדיבות המועדון)"אני לא פוסל חזרה לכדורגל בארץ, אבל לא אוותר על כל הדברים שבניתי עד עכשיו בשביל לשחק בליגה לאומית או בליגה א'. אם תגיע אליי הצעה מעניינת מליגת העל, אני מאוד אשמח לבדוק אותה, לחזור ולהוכיח שאני מתאים לשחק ברמות הגבוהות. יש לי סוכן שמלווה אותי המון שנים, רועי סימוני, במידה ויהיה משהו מעניין בטוח אדע ואשקול את האפשרות האם כדאי לחזור. כרגע – ארצות הברית היא הבית שלי, ואני מתרכז בלבנות כאן את העתיד שלי".
מרגיש לך שהתפספסת בכדורגל הישראלי או שאתה שלם עם החלטותיך במרוצת השנים?
"יכול להיות שאנשים חושבים שהתפספסתי בכדורגל הישראלי, אבל אני לא רואה את זה כך. כבשתי לא מעט שערים ולקחתי הרבה תארים בדרך – זו לא פספוס, אלא דרך מיוחדת וייחודית. הקריירה קצרה, וצריך לקבל החלטות גורליות ומהירות – וזה לא קל בכלל".
"עם זאת, יש תחושת החמצה, בעיקר כשאני רואה את החברים שגדלתי איתם משחקים שם. כשאתה על המגרש, זו הרגשה שקשה לתאר במילים, ומי שלא התאמן ושיחק ברמות הגבוהות פשוט לא יבין את זה באמת. בחרתי בדרך שונה – ואני גאה בה. אני רק בתחילת הדרך".